מסתכלת עליי ושואלת, לאן אתה הולך?
עדיין כאן - בשבילך, שותק ומחייך,
כמה שאלות שתרצי, אתן לך תשובות,
אל תפסיקי לשאול, בשבילי הן התקוות.
האם תאהב לנצח, ולא תרצה יותר,
ממה שרואות עיניך, או במקום אחר?
אין דבר מסקרן, יותר מהעצב בפנייך-
ואין יותר מאתגר, להשיב השמחה לעינייך.
ואם יבוא היום, וילבין לנצח ראשי,
ולא תאהב יותר- את שיכסה מלבושי?
את המראה השליכי, הביטי- התקרבי,
יופייך ממלא נפשי, ומפעים את לבי.
גם אני פוחד, שמאי- שם יבוא הרגע,
שאותי לא תראי, אהיה שקוף לפתע,
שמלבושי יבלוט, מעל כרס צוחקת,
ונעליי תהיינה צרות, מדלקת מתדפקת.
שתשבות גחלת, ולא תנשב הרוח,
ומפרשים חורקים, ישקטו ילכו לנוח.
וצפונות לבי שהיטבת להקשיב
בך לא יצמיחו הדים, ומי אותם ישיב...
והגב יישכח, לזקוף ראשי לראות-
ויאטו צעדיי בברכיים רועדות.
וקמטיי ישקעו ויחביאו את עיניי
והכי מפחיד, שתפסיקי לשאול אותי עליי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.