אל שתיקותיי המהבילות
ממים סמיכים מהולים באבק.
סומכת ידיי על מזוזות לבי
שלא אמעד בזה השקט
להרבות דבריי הנרגשים,
לומר לך פניני לשון מקוריות
שאצבע אלוהים נגעה בהן
כאוד מוצל שאין לו הופכין.
ואני סוחטת את הדממה
כמערבלת בה חוויות
ותרחישים אפשריים
ליפות את מציאות חיי
בצבע ובמילים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|