אבא, דבר לא השתנה.
אני אותו הילד שנולד לפני 15 שנה.
התמונות הזזות שעל הקיר תלויות עודן שלי,
ספרי ילדות בכוננית הישנה.
ופתע, אתה גזלת, במבט השמדת הכל,
זה שהביאני לאוויר העולם לא אבי יותר - ואני מנודה היום.
נדמה שאתמול הכל קרה, לכשעל הסוד הנורא ציפור קטנה לחשה.
אמא לא ידעה ולא יבין שום חבר, אך מי כמותך יתמוך, ירד לסוף
הסוגיה?
אך אני המשוקץ, לו היה נופל בי כל מום,
אם התברכתי ביד או רגל חסרה הרי שבזה אין שום פסול.
אבל לטומאתי אין טהרה, אז בסימנים כחולים הכתמתה גופי
לאחרונה.
את גזר הדין מוציא בחדר מאחור זה שלמדני לרכוב על אופניים
בשדרה.
אבא, אהבתי אליך, איך שהוא נותרה בעינה,
אך איך שנאתי תאחר מלהימזג ולהתערבב בכוס התרעלה?
בגללי מאחרים לדעת קרובינו שאיבדת הודך,
אני פתי, מאכזבה לא אחשוף דבר, לא אחזה בביזיונך
-לכן נותרה בי השתיקה.
חיי לא תחת חייך.
לכשאצא לאור יפדה בריכולים שקרינו כל סקרן מן הישוב,
רק אותה הסלידה שבך נפערה שרפה כל גשר לבלי שוב.
נכתב בתאריך ה- 14.7.2016
מוקדש לידיד קרוב בעל נטייה הומוסקסואלית שלא התקבל בקרב
אביו. |
