גיא שמש / בוב |
גם המבט שלו מאבד לאט-לאט את הניצוץ והשובבות
הוא גורר רגליים יותר ויותר, ונזהר יותר
כשהוא עולה בצורה נוקשה יותר על הכיסא להגיע למדף גבוה
כשאנחנו מדברים, המילים שלו הולכות ומתמעטות,
ויותר ויותר הוא סתם יושב ומביט בנו, בעוד הסיגריה בין
האצבעות
המבט אט הופך אטום וחסר מבע, וכך גם פניו
הילוכו אטי, ופעולות ידיו נוקשות יותר ויותר
אין ספק - הוא הולך ומתמעט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|