אני בן 28, אמר שמעון לחבר הטוב שלו צחי, תוך שהם פוסעים ברחוב
הרצל החיפאי. ואתה שואל יותר מדי שאלות, חבריקו, מה אתה רוצה ,
ללמוד מ'ה'מקצוען איך לתפוס בחורות?
אני בחור יפה -  אתה רואה, לא? אני יודע את זה? לא מפריע להיות
גבוה, שזוף די שרירי , חתיך,יעני! (והוא עשה שריר והראה לחברו
את קיבורת זרועו השרירית) מה חסר לי? יש לי שערות שחורות ,
עיניים ירוקות עם ריסים ארוכים; זה  משגע את הבנות.
ואני מת על בנות. והן מתות עלי.  
   איך אתה עושה את זה ככה, אמר צחי. לי זה הרבה יותר מסובך,
אני כל כך בישן - אני יודע, יש לי בעיה...
   פשוט, אמר שמעון תוך שהוא מעיף את בלוריתו שתתבדר מעט.  
מאד קל להשיג תיכוניסטית כזאת.  תבין, זה לא שאני מתכוון שזה
יקרה. זה פשוט קורה. בנות הן כמו צייד בג'ונגל. כמו טרף.
ואפילו שאני לא מתכנן, כשה'טרף' מסתכל אלי בעיניים גדולות
ולחות... הן כאלו יפהפיות, בגיל הזה, לא? השפתיים האדומות
והעור הרך הזה, לבחורות בגיל הזה יש גוף מושלם... כל כך מזמין,
אני  פשוט לא עומד בפתוי. פשוט 'זורם' עם זה; לא טוען חס
וחלילה שאני לא נהנה... ת'שמע, כל הבנות זונות, מתות שיזיינו
אותן. בעצם אני רק עושה להן טובה. כמובן, לא שזה מזיק לי
שהייתי בחיל הים ושאני מספר על זה בכל הזדמנות...
  בעצם הרי אתה יודע שהייתי איש מנהלה, וביליתי רוב הזמן
במשרדים, על החוף. אבל זה אני לא מספר. זה לא רלוונטי...
שני החברים נעצרו בפינת הרחוב בלהט השיחה.
  שמעון, עצר אותו  צחי - אתה רוצה שניגש ונשתה קפה, כאן אצל
יוריק? הוא חבר טוב שלי, ובטח  יתן לנו גם איזה חתיכת עוגת
קצפת כמו שאתה אוהב.
  החברים נכנסו והתישבו לשולחן בבית הקפה הקטן, שהיו בו רק
חמישה שולחנות, דוכן ארוך וכל מיני חטיפים וסיגריות. יוריק,
בחור שמנמן, עם קסקט, שעמד מאחרי הדלפק, סינר על מתניו, משועמם
משהו,  חייך בשמחה ונפנף  בידו לצחי. הוא ניגש אליהם.
צחי אמר: יוריק, תכיר, שמעון. מתמחה בכיבוש לבבות...
  יוריק חייך.
יש לך איזה עוגת קצפת כמו שצריך, ועם קפה לשנינו- כן שמעון?
אספרסו, עם חלב,  ואחד סוכר;  גם לך שמעון?
  שמעון הנהן בראשו.
  בטח, אמר יוריק וניגש לדוכן להכין.
.
  צחי אמר: אצלי זה לא עובד ככה. אפילו שאני כבר לא ילד אני
כל כך איטי בעניינים כאלה! אני חושב עשר פעמים עד שאני מתחיל
לשוחח עם בת... לא  אומר שלא היו לי  לפני דפי חברה או שתיים,
טוב, אני לא בתול.
...אה, זה קל. אמר שמעון.  המדים הכחולים והלבנים האלה עזרו לי
להשיג המון בנות. גם היום הסיפור הזה עם חיל הים עוזר לי:
המבצעים שעשיתי עם החברה, חדירות לספינות האויב בעומק המים של
לבנון,   חבלות בכלי שיט צבאיים סורים. שמעתי הרבה סיפורים
כשהייתי בצבא, ספורים מרתקים. ספורים מסמרי שיער מפה ועד הודעה
חדשה ואני זוכר אותם; יש לי דמיון עשיר- אתה מכיר אותי - אני
מוסיף פרטים פה ושם, משפץ איפה שצריך, מספר את זה בגוף ראשון,
והיא יושבת פעורת פה ועיניים. מרותקת, יעני...
צחי צחק. שמע, את הדמיון העשיר  שלך אני מכיר...
   ...מספיק פזילה ברחוב. אני רואה שהיא פוזלת אלי, אני נותן
חיוך, ו...טראח, כבר נוצר קשר עין, ואני עובר אל הצד שהיא
הולכת, הצד השני של הרחוב, לפעמים עם חברה, ושואל, כאילו בדרך
אגב, אם היא יודעת איפה פה המועדון של הקצינים, שאני בא
מתל-אביב ולא מכיר...כמובן שהיא מסתקרנת, מתפתחת שיחה, אני
מספר איזה בלוף על מבצע שצריך לעשות, סודי, כאילו, והיא הולכת
לידי כמו מכושפת. ואז אני שואל בנונשלנטיות אם היא רוצה אולי
לאכול איזו גלידה - הנה כאן בפינת הרחוב. או לשתות משהו, וכמעט
תמיד התשובה היא כן. אז שותים משהו, קובעים ללכת בערב לרקוד,
או לשבת במקום שקט ומבודד, בית קפה, אולי קולנוע, או... בקיץ
אפילו בגן עירוני. ואז אני גורם 'בטעות' לגלידה ללכלך את השמלה
שלה (או שזה נעשה קריר...) ואני אומר לה: בואי חבר שלי גר כאן
קרוב, והוא בדיוק נסע... תתנקי קצת (או: אני לא נותן לך
להתקרר. יש לי סוודר בדיוק בשבילך) . והן לא קולטות את הקאץ'.
תקשיב, תקשיב צחי ותלמד מהמומחה.
   כשהגענו לבית אני מציע לשתות משהו, ודואג שהיא תשתכר - יש
לי טריקים... וכשהיא כבר קצת מסוחררת, וגם אחרי כמה נשיקות,
אני מלטף אותה, כאילו בעדינות כזה, מסתובב סביבה, עושה לה
נעים, היא שוכחת שרצתה ללכת ושיש לה מחר מבחן.. עוד כמה נשיקות
וליטופים, היא נעשית חמה, ושוכחת את האימאימא שלה. פשוט מאד...
כך זה התחיל עם הבלונדית רותי, זאת עם העיניים הכחולות- אתה
זוכר אותה? בטח, הרי היינו יחד בערב ריקודים ההוא, אצל
שמוליקיפוד - זה עם הקוצים... כן, כן, הוא; אתה באת עם דפי,
כשרק התחלת איתה, אני עם רותי. איזה חתיכה. אתה שואל למה עזבתי
בחורה כזאת יפה? עזוב, כולן זונות...
  יוריק ניגש לשולחן עם הקפה והעוגות. צחי הזמין אותו להצטרף.
לא היו הרבה אנשים בקפה, אשה עישנה סיגריה לאחר הקפה ועיינה
בעתון, בחור במדים, צעיר גבוה ועייף, נשען על מסעד הכסא שלו
ו'ניקר'. גרגרתו  הארוכה שמתמשכת מתוך חולצתו הירוקה, עולה
ויורדת לכל נחרה שלו.
החברים חייכו.

  יוריק גרר כסא,  סובב אותו והתישב לשולחן כשהוא נשען על
המסעד שלו. הוא האזין בשקט לשיחה.
  צחי שאל:ומה עם שולה הספרית?  
  שולמית השחרחורת מהמספרה של חווה? היא עד היום מחכה שאחזור
לזרועות שלה... היתה מתה.
  דווקא שמתי עליה עין, אמר צחי בשקט, אבל תפסת אותה לפני...
  מה, אתה רצית אותה? למה לא אמרת, ואללה הייתי מעביר לך
אותה... היא נמאסה עלי כעבור שבועיים עם העיני עגל האלה שלה,
לא סובל בנות שרוצות להתחתן..
באותו ענין, אמר צחי, אני זוכר אחת מושבניקית
גבי זאת  המתולתלת מהמושב? כבר שכחתי אותה כמעט... אותה תפסתי
בבית הקפה 'אצל מושיק', ההוא על הכרמל. אה,  איך זה התחיל עם
יעל הספורטאית?ואללה זאת, מה זה היתה דקיקה, ואללה גמישה
במיטה..איזה תרגילים עשינו יחד, חבל על הזמן... לימדה אותי כל
מיני דברים, ואחדה ספורטאית. איכשהו הן תיכף, כמו שאומרים
'נופלות ברשתי'.
  יוריק צחק.
  ונאווה הסמלת מכפר מונש,  זוכר אותה?  הייתי  שנתיים אחרי
צבא והיא היתה  חיילת, אבל היא התאהבה בי כל כך חזק, ראתה אותי
כמו מין גבור על כזה - היתה קצת מרחפת,  זוכר?
  נאווה שולביץ? שאל יוריק.
  כן אמר שמעון.
  יוריק קם באחת, סמוק, דחף ברוגז את הכסא והלך לדוכן בצעדים
גסים, בלי להסתכל לעברם עוד.
מה קרה לו? שאל שמעון?
  אתה לא מאמין כמה הוא היה מאוהב בה., אמר צחי בשקט ובחופזה.
רציתי לרמוז לך שתשתוק אבל אתה לא רואה ממטר  כשאתה מדבר...
בוא נלך.
  השניים קמו.
  מצטער אמר שמעון.
  צחי ניגש עם התשלום ליוריק ודיבר אתו בשקט כמנסה לפייסו.
יוריק הדף אותו ברוגז  והפנה לו את גבו.
  צחי השאיר את הכסף על הדוכן ומיהר אחרי שמעון שנסחף, כמתעלם
מכל מה שקרה רק הרגע.
  שניהם  השתתקו לרגע, ואחר כך צחי אמר, כמנסה לחדש את
השיחה:
  היו לך המון, אה? אמר, כקובע עובדה.
  אתה רציני? מי יכול לספור אותן? המונים... אמרתי  לך, אני
ובנות  זה... כמו צייד ואיילה. כשה'טרף' החדשה מופיעה מולי
ברחוב, יפה, כמו אלילה, בחיי,  ואפילו אם אני הולך עם מישהי
(שכבר השכבתי, שלא תפקפק בזה!) אני מסובב את הראש -לא שולט בזה
-ובדרך כלל ההתענינות הדדית. אבל תזהר:   אתה עושה להן טובה,
תשכיב אותן, והן יידבקו אליך, יבכו, יתחננו שלא תלך, שהן
אוהבות אותך...בקטע הזה אני כבר מתבאס ומת לברוח. לא סובל
נודניקיות...

לא בא לך פעם חברה רצינית?  לא יודע איך זה אצלך, אבל אני
נורא נקשר, וקשה לי להפרד מבחורה, אמר צחי, שהאט לאטו את
הצעידה, כנזכר במשהו ששכח מאחור..
   חברה לזמן יותר ארוך? תשמע, עם שולי החזקתי חדשיים, זה
המון, אתה לא חושב? רק פעם אחת,  היתה אחת...
שמעון הזעיף את פניו, נעשה מהורהר. הוא השתתק. השניים הלכו
כברת דרך לאטם בלי להוציא מילה. צחי לא אמר דבר, וחיכה.
...עזוב, נכוויתי קשה, יש לי צלקות. אתה לא רואה, אבל יש לי...
היתה אחת, דבורי, דוקא אותה לא הכרת.
צחי נעמד וחייך .
אתה צוחק? נעמד גם שמעון, תוך שהוא ממשיך לספר.  חכה חכה.
  היא היתה משהו לא מהעולם הזה, מה זה יפהפיה, גבוהה, מלובשת
נהדר, אלגנטית  כמו כוכבת קולנוע סיבבה את העיניים לכל בחור
ברחוב. -כולם קנאו בי, כולם שאלו איך הצלחתי לתפוס את זאת.
ואני-דווקא רציתי אותה-כמעט לא קרה לי קודם אבל  איתה נתפסתי
חזק. איך סחררה לי את הראש: 'שימעלה מתוק שלי' פה, ו'שימי,
אהוב שלי כפרה שלי'...כל הזמן, והגוף הזה...ואללה איזה גוף היה
לה, בחיים לא ראית גוף כזה יפה...הייתי משוגע אחריה. לא ראיתי
אף אחת חוץ ממנה... והיא-חיוכים כולה וקוראת לי: 'מותק, אין
עליך, מתה עליך, 'אתה הכי גבר עוד לא היה לי אחד כמוך'.
ובמיטה-נמרה. בחיי שאהבתי אותה. אפילו התחלתי לחשוב אולי
להתמסד... אתה לא מאמין, אה?
  היא עברה לגור אצלי, אתה מבין
  ויום אחד אני מגיע מוקדם הביתה, וכשאני עולה במדרגות מי
יוצא מהבית שלי? אחיק, החבר הכי טוב שלי... הוא התנדף צ'יק צק,
בלי להגיד אף מילה... רצתי אחריו, אבל הוא התחמק... לא ראיתי
אותו מאז. דוקא היינו חברים טובים... ואללה חכה מה יקרה לו...
כמובן שהיא אמרה שהוא בא בגללי, לחפש א ו ת י , אבל... אותי לא
עשו באצבע; הסומק בפנים, בגדים זרוקים על הספה, היא בקושי
הספיקה לסדר את השמלה, ככה מקומטת...
  תיכף העפתי אותה מהבית, אחרי שנתתי לה כמה כאפות...  
  ומאז אני לא מאמין לבנות. בכלל. לא סומך עליהן... כולן
זונות, אל תאמין לאף אחת.
  שמעון נראה זעוף, ראשו השתוחח קצת כאילו איבד מבטחונו
העצמי. הוא השתתק.  השניים עמדו קצת בדממה בפינת הרחוב.

  אה, כן. שכחתי, אמר צחי... רציתי להזמין אותך לחתונה שלי,
הרי בגלל זה באתי... אני מתחתן. כן,  אתה מכיר אותה - חברה שלי
מהתיכון, דפי. כן, איתה. חזרנו. תבוא, כן? ועכשיו אני הולך
ליוריק. הרסת לי את היחסים אתו! אני הולך לנסות לפייס אותו.
בחור נורא טוב. היה משוגע עליה- מה לא ידעת?  בדיוק  כשהתחלת
לדבר על נאווה...אתה לא מבין רמזים, אה? דרכתי לך על הרגל,
דחפתי אותך... כלום. עד היום הוא חושב עליה, מסכן... הוא קיבל
את זה מאד קשה. מקווה שהוא יסכים לבוא לחתונה, ואללה, איזה
פאדיחה... דפי תהרוג אותי כשתשמע, היא נורא אוהבת אותו...
והוא הסתובב וחזר על עקבותיו.  עכשיו שניהם צעדו באותו הרחוב,
בכיוונים מנוגדים, וקול צעדיהם הולך ומתעמעם...