-הי גבי, חיפשתי אותך! (הגבר הגדול והשרירי, שצלקת עמוקה חוצה
באלכסון את לחיו ומעוותת את פניו, תפס את זרועו של הבחור הצעיר
שנראה כמנסה להמלט, בתפיסה של צבת)
-מה קרה? תן לי ללכת...
-איפה הכסף שאתה חייב לי.
-... אני כבר לא חייב לך שום דבר! שילמתי...
-גבי, לא כדאי לך להתחיל אתי. יותר מדי זמן אתה משחק אתי ככה.
אתה יודע, שאתי לא כדאי להתעסק!
-החזרתי לך, לפני שבוע. נתתי לך 15000 ש''ח.
-... זה היה הרבית! את הקרן עוד לא החזרת. ובינתיים נוספה הרבה
מאד רבית... אתה יודע שאצלי זה רבית יומית...
-שמואליק, עזוב לי את היד! (מנסה להתנער מהאחיזה הלופתת) אתה
יודע שאני עובד כולה כעוזר גרז'ניק, לא משלמים כמו שצריך. אין
לי. באמת אין לי. אני עוד עוזר לאמא שלי עם התשלומים שלה שלא
נגמרים...
-זה היית צריך לחשוב לפני שלקחת ממני את ההלוואה! אתה יודע
שאתי לא מתעסקים! מי שמתחיל אתי חוטף נכון, ולדיסלב? (פונה
לג'לוב השמן והמפחיד שעומד לידו במבט מאיים.)
ולדיסלב מהנהן בראשו וממשיך להחזיק את ידיו שלובות על בטנו.
רגליו נטועות בכביש, ליד ההאנגרים הגדולים, במזח. ערב יורד,
ובסביבה אין נפש חיה, רק עובר אורח רחוק ממהר להימלט ונעלם
בצללי הבתים. רק מנופים גדולים מרימים את ראשיהם החדים כשהקרס
תלוי בסוף השרשרת המאונכת כשרטוט שחור ומאיים, רמז לבאות,על
רקע השמיים האדומים של השקיעה. ולדיסלב לא זז. מחכה להוראות
אדונו. נראה 100 ק''ג. פרצוף חסר הבעה, של רוצח שכיר.
-תשמע שמוליק, בחייך, תן לי זמן! אמא שלי חטפה סכרת! אבא צריך
לעבור ניתוח - גילו לו סרטן בקיבה. מאיפה אני אתן לך? אני צריך
לעזור לאבא לשלם על הניתוח...
-אבא, אמא, דודה, סבתא. תמיד אותם התירוצים! כולכם ככה, קודם
לא חושבים ולוקחים ואחר כך בוכים שלא יכולים להחזיר. לא
מעניינת אותי הסבתא שלך או הדודה שלך. אצלי אין משפחה ויללות.
ואתה חושב שלא ראיתי לאן הכסף שלי הולך? אתה חושב שלא ראיתי
אותך בקזינו עם מירי האדומה, הלשון שלך בחוץ והעיניים כמעט
יוצאות מרוב שאתה מסתכל לבז'ז' שלה? והשמפניה ששפכת לכוס שלה
שוב ושוב! רק זה היא שותה! אתה חושב שאני לא יודע?
-מירי... היא...
-אני מכיר את מירי לאורך ולעומק. זאת בלי כסף לא הולכת לאף
אחד. הבגדים שלה, התכשיטים שלה... אתה חושב שלא ראו אותכם בכל
מיני מקומות שעולים הרבה? מהמר-בכסף שלי? מזיין, בכסף שלי?
הבגדים שאתה לובש... אתה חושב שאני עיוור? מפריז! והשעון
הזה?מעט כסף הוא עלה? הכסף שלי!!!!!!!!!!!!!!!! אם אתה לא
מחזיר עד מחר בערב, אתה מת!
-שמוליק, בחייך, תן לי קצת זמן... מה, לא
תעשה קצת טובה לבן דוד צעיר שהסתבך? אני נשבע לך שאני קצת
יוצא מהבוץ אני מחזיר לך הכל... שכחת איך היית מחזיק אותי על
הברכיים כשהייתי קטן? שכחת שגם אתה מהמשפחה? אבא ואמא תמיד
שואלים עליך לאן נעלמת... אין לך רחמים? תראה, אני...
פרצופו של שמוליק מתעוות מהכעס, ואחיזת הצבת שלו מעקמת את ידו
של גבי אחורה עד שהוא צועק מכאב
-די כבר עם היללות! סיכמנו-מחר בערב. ותעוף מפה מהר, לפני
שאני אומר לולדיסלב לתת לך איזה כאפה קטנה בתור תזכורת מה הוא
יודע לעשות...
נשמעת יריה
-ולאדיסלב! מה עשית! לא אמרתי לך לירות! מה עשית!
ולדיסלב מהנהן בראשו בהבעה טפשית: אדון, אמרת אתה מת. אז
יריתי. ועכשיו הוא מת!
שמואליק סופק כפיים ותופס את ראשו ביאוש! לעצמו: איזה מטומטם
לקחתי בתור שומר ראש. אני צריך להפטר ממנו הכי מהר... איך
הקשבתי לחג'ג' שהמליץ עליו... הוא ישלם על זה... )
בקול רם: בוא נסתלק מכאן מהר לפני שהשוטרים יבואו!
נעלמים מהשטח.
נשארת רק גופה ירויה שרועה על הכביש הנטוש, בין האנגרים
אפורים, על המזח.
28.12.2015
|
