[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איילה מף
/
ביקור במטבח

ביקור במטבח   1.12.2015  

אמא בנעלי עבודה. מרימה בקושי סיר אלומיניום גדול עם הניה.
שתיהן שופכות, בקושי, את הנזיד לסיר גדול מימדים נוסף שקבוע
ברצפה, הן מזיעות, מתאמצות; הסיר גדול. על חלונות המטבח
הגדולים באילת השחר יש רשתות אפורות ומאובקות, כך שכל המטבח
אפלולי למדי. אמא לבושה בשמלה כהה, לא ארוכה, שוקיה עבות למדי,
בגרבי עבודה אפורים שתקועים בתוך נעלי העבודה החומות תוצרת
הקבוץ. סינר לבן ולא נקי במיוחד למתניה. כל החברים יבואו עוד
מעט לצהריים וצריך לגמור לבשל את האוכל. אין לה זמן עבורי
עכשיו.
אני נכנסת לשם בחטף, אמא עסוקה. אני לא יכולה להשאר הרבה זמן.
גם שאר העובדות-כולן נשים, שעובדות במטבח, גדולות גוף וכבדות
בשר, עסוקות: הולכות אנה ואנה, מכינות סלט,  מרק, מדברות
בקולות די רמים. אירמה קוראת בקול רם לביילה, מקצה אחד של
המטבח לקצהו השני. אני מצטדדת ומביטה. יש רעש. גם זבובים.
הרצפה, הקירות, כל הכלים הגדולים מסביב. אפורים וכהים. שולחנות
עץ משומשים וארוכים ליד הקירות. יש חלון לא גדול בין המטבח
לחדר האוכל. גם דלת. לאמא אין זמן. גם לא למטפלת שלי שממהרת
לגן וקוראת לי לחזור איתה. אני יוצאת כלעומת שבאתי-מדלת הכניסה
הצדדית של המטבח, יורדת את שלושת המדרגות לכיוון הדרך היורדת
לגן הילדים שלי, - לא מהכניסה הראשית שנמצאת מהצד השני של חדר
האוכל, שם נכנסים החברים, שוטפים ידיים מלוכלכות מהעבודה בשדה,
בדיר, באורווה, ברפת, מיוזעים ומלוכלכים, שמחים לנוח מעט; בחדר
האוכל יש מאווררים גדולים וקולניים שמנסים לצנן אותו. מהחום
הארץ-ישראלי הכבד שאינם מורגלים בו, שלא כמו  באירופה, משם באו
רובם.
נלוויתי -ארוע נדיר ומחווה נדיבה - למטפלת שלי שבאה לקחת ארוחת
צהריים לגן בנושא אוכל אפור וגדול, מקומט למדי מחבטות שחטף
במשך השנים, ושעכשיו יש בו מרק, פירה, קציצות, כל אחד במיכל
אחר.
אמא סיפרה לי פעם שבבית-אמה היא בכלל לא בישלה. אף פעם לא
נכנסה למטבח לעזור לאמא שלה. גם לא אחיותיה. בכך אינה שונה
מחברות אחרות במשק שלא ממש יודעות לבשל. אולי בגלל זה האוכל
שמכינים במשק לא כל כך טעים לי. גם לא לשאר הילדים.
אמא סיפרה לי, שבביתה הרחוק, בפולניה היתה אמה מכינה גריבלך
מטוגנים משומן אווזים, שהיא מאד אהבה; מאכל תאווה ממש, היתה
אומרת ועיניה נוצצות, ואחר כך געגועים מערפלים אותן בדוק של
דמעות. האם היתה שמה את הגריבלך בצנצנות, טובעים בשומן האווז
שנמס בטיגון. ילדיה -שמונה במספר-הצטופפו סביבה בעת ההכנה
ולקקו באצבעות. אווזים רעו בחוץ כמעט ליד כל בית.  היא הכינה
גם חמוצים וריבה מעדפי פרי התפוח שצמח ליד ביתם, בקיץ. הריבה
בושלה זמן רב עם מעט סוכר עד שהנוזלים יצאו ברובם; כל זה היה
נשמר במרתף של הבית לחורף שיבוא. החורף הקר בפולניה הרחוקה.
המרתף כל כך קר, והאוכל היה קפוא כל השנה, כך שלא היה צורך
לשים שם קרח, כמו ששמים במקרר במטבח של הקבוץ.
בבית, בחורף, היו גלידי קרח תלויים על אדני החלון. היה שלג,
הנהר קפא. הכל היה לבן.
כאן יש רק שלוליות. ובוץ. ובכל זאת אני אוהבת את החורף והפרחים
והירק. ואת האוויר הצלול. והשמיים הגבוהים והכחולים כשאין גשם.
ולהקות הצפרים העצומות שעוברות ומתפרשות על כל השמיים מעל אילת
השחר, בדרכן לאגם החולה, לא רחוק מכאן, בדרכן לאפריקה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
דינו, תשמע
רעיון. אלו פה
בארץ, יש להם כל
מיני שטויות
כאלה כמו שאסור
לשים פפרוני על
הפיצה, או ברווז
בשמנת על הפסטה.
כן, דפוקים, אני
אומר לך.

אז תשמע - שמתי
יד על הרופא
הגנטי ההוא
מפדובה. הוא
הולך לשבט לי
תרנגולת חלבית.

דינו, אנחנו
הולכים לדפוק פה
קופה!


המפיונר
הקומפולסיבי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/8/16 7:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איילה מף

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה