עולם פרוע,
והאהבה שולטת,
עוד סיפור נולד,
ותקופה מסתיימת.

שלמות המחולקת לפרצופים שונים,
האמת מרוחה בצבעים וצללים,

יופי אין סופי,
ומראות בכל פינה,
מנגינה שלא נגמרת,
תו עוקב תו.

החוקים משתנים,
והתשוקה בי בוערת,
הסיפוק רגעי,
ולפרצוף חדש עוברת.

עולמות משניים נבנים,
כשאתה נבעט לחשכה,
סמטאות ושבילים נסללים,
על גבי רגשות מעורבים.

לייאוש מקום חם,
בלב הנדחקים מאחור,
האכזבה היא הדרך,
בכדי לגעת באור.

ההזדמנויות נוסעות מהר,
במסלולי האהבה,
קחו אותי טרמפ,
תנו לי קצת אכזבה.

ליטוף קוצני חושף,
קרני אור מזדמנות,
כשאתה לבד,
מחבק את הייאוש.

דמעה נוצצת זולגת,
מתווסף יהלום לכתר,
אנחה חמה וממושכת,
את הלב הקר מחממת.

האורות מסנוורים,
את ההיגיון שרכשת,
מוזג כוסית נוספת,
להוסיף צבע לשלכת.

נפטר משאריות היום,
וממכשול המחר,
מפנה גב לתקווה,
ולפחד שעוד נשאר.

מכניס ידיים לכיסים,
לשמור על העודף,
כשאת הבושה,
מהרצפה מטאטאים.

האור מעומעם,
והחלונות סגורים,
המנגינה נחלשת,
והפרצופים משתנים.

נטול רגש,
ומבט שמספר הכל,
מנסה להיאחז,
באכזבה של האתמול.