"פנתר שחור"    3.8.2016

אני שונאת את הבית,
אני שונאת את הרהיטים,
כל חפץ שעומד סביבכם שקרן,
הם נשארים אותו דבר כי הם צבועים.
ויש לי סיבה טובה לשנוא את הספה עליה יושבים האורחים.
קחו עדות מהריפודים, שספחו כל כך הרבה דמעות.
אם תצמידו אוזן לקיר, הד תשמעו,
ואלו לא הלמות פטיש - אלו צעקות.

בכל חדר ופינה בה תפסעו, אצביע על הנקודה,
בה אני נפלתי לרגלי, בה כרעתי מתנשמת ומתנשפת כמו חיה.
כמו אותו קיר גבס ש סָמַךְ מעקה, והתפורר עשרות פעמים.
אני נפלתי וגם קמתי שוב ושוב,
פשוט טאטאתי וטייחתי סימנים.

כמו פנתר שחור,
שמביא את הלילה אתו לכל מקום בו יום.
מנסה לתפור תיקים שישימו רגל למזימתך בלי שביל גישה או פתרון.
ולהצדיק שקים תחת עיני וקוצים במשענתי,
אולי גם למצוא מקור הסירחון של לחישות סמוך לחדר מיטתי.

והילדים, שנעלמו, לא חשבו אותי פוחדת, רק מטורפת שיצאה מדעתה.
אני זו שבקניון, האישה המשוגעת, צועקת לעברו ואף אחד אַחֵר לא
רואה.
מנגד כיוון המסוע העֹלֶה יורדת, ועקבי שרוט ומדמם,
אך לי לא אכפת... באמצע משימה לא מרגישים כמעט.
פלשבקים של העתיד מרצדים ולתורפה קולעים,
כסרטן משעבדים אותי לאט.

כמו פנתר שחור,
שמביא את הלילה אתו לכל מקום בו יום.
מנסה לתפור תיקים שישימו רגל למזימתך בלי שביל גישה או פתרון.
ולהצדיק שקים תחת עיני וקוצים במשענתי,
אולי גם למצוא את מקור הסירחון של לחישות סמוך לחדר מיטתי.
וילון ומצעים קרועים יעידו על כל ציפורן של ידי,
מכתבים שהאפירו, ובם התבטלתי, נשטפו האותיות לחתום בהם את
שמי...


נכתב בתאריך ה - 3.8.2016