עמית דואק / לב שלם |
את הראש.
אל מול גלים שמתנפצים, רוח מטורפת וקשת אחת של שלום, ישבנו
ושתקנו.
מה לי לחורף ולים חשבתי, כשאני בכלל טיפוס של קיץ, שונא קשתות
על אף יופיין ומעדיף את הבית על אף שחם.
כשהערב ירד על החול והמים וראינו כוכב אחד נופל לו בשמים,
ביקשנו כל אחד משאלת לב.
אני ביקשתי יחד, היא ביקשה להתרחק.
וכשהיא קמה והלכה והשאירה אותי בדד, חולם, הזכרתי לעצמי שלב
שבור הוא לב שלם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|