״שרלטנים״ - היה מסביר לכל מי שהיה מוכן לשמוע, לא שהיו הרבה
כאלו, ״מוכרים אשליות וסיפוקים מידיים למכורים חסרי יכולת
איפוק ועמידה בפני סוכר תעשייתי וכולסטרול. מטביעים את יגונם
ובדידותם בשמן עמוק וצבעי מאכל, רק כדי לחזור שבעים לביתם
הרעב. זורקים כסף וזמן על מזון תפל ומנוכר שלעולם לא ישתווה
למנה מושקעת ואמיתית של בית אוהב, כזה שהם מתיימרים לטעון שיש
להם״. אומר כשאינו מוריד את מבטו המזלזל מדוכני האוכל שבצידי
הדרך, בעודו יונק מכוס המיץ גזר-סחוט-טרי-בבלנדר-בבית-שלי
שלו.
עד שיום אחד.
בעודו זורק מבט שטנה לעבר הגרגרנים, הרגיש פתאום רעד לא רגיל
ברכב. רעש מבשר רעות גרם לליבו להחסיר פעימה, בעודו מאט בכדי
לעצור את רכבו בצד הדרך. לחץ וחשש עטפו אותו, לא ברור אם בגלל
חוסר הוודאות או מעצם השהייה ליד הקהל ש-לו בז כל כך עד עכשיו.
כאילו כל הווייתם היצרית מתמקדת בלפתות אותו לתוך עולמם.
פאנצ'ר בשני צמיגים. ברו͘ך כזה כמעט ולא יכול להיות מקרי.
טלפון מהיר לשירות הדרכים בישר לו את מה שחשש ממנו כ"כ- הוא
יאלץ להמתין לאיש תחזוקה שעה בחום הקופח שלא אופייני לתקופה זו
של החורף.
הוא הרים מבטו בחשש, סוקר מחדש את סביבתו, כמו אומד את גודלה
של הצרה אליה נקלע. קהלים-קהלים התגודדו ההמונים סביב הדוכנים-
המבורגר, נקניקייה בלחמניה, פיצה בהכנה מהירה. אפילו, אלוהים
אדירים, איזו בדיחה- דוכן של אוכל ביתי!
עד שעיניו נחו על דוכן בקצה המתחם. שלט לא מושקע במיוחד הכריז
"מיצמותר" מעל לסככת שמש קטנה שעשתה צל בעיקר על הגבר "שעבר
דבר או שניים" שעמד בתוך הביתן עם חולצה פתוחה ובמיומנות של
רצען העומל על יריעת עור, עסק במלאכת קודש של הכנת מיצים לכל
המבקש.
דקות ארוכות עמד ליד הרכב. מבט זעוף על פניו כמו ילד שכועס על
הוריו שלא מרשים לו לשחק בשקע החשמל. אך השמש קופחת, ומיץ הגזר
כבר אזל. גרונו החל למשוך אותו אל הגברתן בקצה המתחם, כנראה כי
שם היה התור קצר מהשאר. "אני רק אקח בקבוק מים. לא יקרה כלום"
ניסה לשכנע את עצמו.
ידי מעש מיומנות בררו פירות חתוכים מתוך קופסאות. אצבעות
מיומנות, שאחת מהן ממוסגרת בטבעת זהב מוללו ובחרו את החתיכות
המרשימות ביותר, אלו המתאימות להמשיך לתחנה הבאה. "את הפרודוקט
הכי טוב אני מעביר לך למאחד הטעמים" קריין לבחור שעמד בראש
התור עם מבט אדיש, כמו רק רוצה לקבל משהו ולעוף. נראה שזה לא
השפיע במאום על אמן הערבובים, שהמשיך לערבב פירות סוכר ועלי
תיבול.
"אני רק מים" ענה למבט המבולבל של המוזג שרק גיחך בחזרה.
"טיפש, אתה לא פה בשביל מים" הכריז.
עם מבט אבהי הוסיף- "אני פה בשבילך, אני אעזור לך לבחור" ואחז
בזרועו של המעונב. המגע בזרועו העביר בו צמרמורת נעימה. המגע
היה רך ונעים באופן מפתיע. כף ידו הייתה חמימה ומהודקת. המעונב
כמעט ורצה שהמגע ימשיך, אך נקודת האחיזה התחילה להתחמם, עד
שהטבעת החלה ממש לצרוב בעורו והוא משך את ידו בבהלה.

"אתה נראה לי מהמיוחדים" הכריז שוב השרלטן בטון של איש מכירות.
"לא כמו כולם שסתם רוצים איזה פרי מתוק. לשקשק ולעוף. אתה לא
תתפשר על פחות ממדהים. רק משהו מושלם יגרום לך לפזול ממיץ הגזר
שלך".
עכשיו, על המעונב אי אפשר לעבוד. הוא מריח מקילומטר מתי סתם
מתנחמדים אליו כדי למכור. אבל איך הוא יודע על המיץ גזר?? Is
it that obvious??
"אתה צריך קצת מזה, וטיפה מזה" מלמל איש המיצמותר ספק לעצמו
ספק לשייקר. "והרבה הרבה מזה" וזרק לתוך הכוס מני פירות
אקזוטיים. תותים וענבים ואפרסקים ומה לא. אף לא לרגע לא היה
צורך לשאול את המעונב מה הוא רוצה. היה ברור מה הוא צריך.
תוך רגעים כוס קרירה ורטובה כבר הייתה בידיו של המעונב. רעד קל
עוד עבר בגוו כשהחל לקרב את שפתי הכוס לפיו. לרגע עוד היה נדמה
לו שהוא ידחה את הכוס בנימוס וימשיך בדרכו. אבל הריח שיגע
אותו. המגע הלח בידו. משקל הכוס פתאום כנעלם, חיוך המוזג כמו
בכישוף גרם לידו לסיים את התנועה. מגע המיץ על שפתיו, על לשונו
הבהירו לו באופן חד משמעי שמכאן כבר אין דרך חזרה. למיץ אכן
היה הטעם הנהדר בעולם. בלגימה הראשונה הוא כבר תהה איך אפשר
היה לחיות בלי הטעם המשכר הזה עד היום. בשלוק השני כבר הבין
כמה תפל מיץ הגזר שלו. עד שסיים את הכוס, בלי לנתק אותה כמובן
לרגע משפתיו, כבר הגיע לכדי החלטה שלמיץ הגזר כבר אין מקום
בחייו.

בקושי רב התנתק מהכוס הריקה. כל גופו הצטעק ונדרך. הניח את
הכלי הריק על דלפק הדוכן ופנה לסדר את עניבתו. בעודו מהדק אותה
סביב צווארו הבחין בכתם מיץ קטן על חולצתו המגוהצת. כתם
קטן, מוסתר ע"י העניבה, אבל קיים. לרגע הוא חשב לכעוס, אבל
התמלא מייד תשוקה לכוס נוספת.
"עוד אחת!" כמעט צעק.
המוכר חייך בהנאה ופנה למלאכתו.
במיומנות לא רגילה הכין לו סיבוב נוסף. גם כוס זו נטרפה ברגע.
"עוד אחת" הכריז.
וכך המשיך לחטוף אותן אחת אחרי השנייה. עוצר רק לקחת נשימה
ולדרוש עוד סיבוב.
עניבתו הלכה ונרפתה. בטנו החלה להתמלא והיה נדמה לו שכבר רואים
קפלי שומן מצטבר בצדיה.

המעונב התחיל להבין שאולי הוא קצת מגזים.
"ברגע שאתה טועם מהמיצמותר, אתה לא יכול להפסיק לחשוב עליו.
אתה לא יכול בלעדיו. אתה לא יכול לחזור למציאות שבה אין את
המיצמותר" הכריז איש המיצים. קולו נשמע, אבל הוא עצמו כבר לא
נראה. ובכלל הדוכן נעלם לאנשהו, משאיר אחריו שממת מדבר.

צפירה חזקה צרמה את אוזנו של המעונב. הוא פקח את עיניו וגילה
שהוא ישוב ברכבו, מאחורי ההגה. מושבו מושען מעט לאחור, עניבתו
רפויה ושאריות מיץ הגזר נשפכו על המושב שלידו. הוא הרים מבטו
החוצה וראה את איש התחזוקה של שירות הדרכים ממתין לעזור לו
במצוקתו.

זה לקח רק כמה דקות להחליף את הגלגלים לחדשים. "החשבון יישלח
אליך הביתה" הפטיר איש התחזוקה בדרך אגב בעודו מקפץ לתוך רכבו
וממשיך הלאה, אל הלקוח הבא.

המעונב נכנס שוב לרכבו, מנסה ללא הצלחה לנקות את המיץ שנשפך
והחליט להמשיך הלאה.
טעמו של המיצמותר עוד על שפתיו.