זה סיפור טיפה מוזר
על עכברת העיר ועכבר הכפר
ימים שלמים היו חברים לעט
לכן רבים תוהים, היכן הקסם כעת?

הוא הלחין מנגינות וכתב לה שירים
באסמו אכסן לה פרות יער טריים
גם רתם כרכרה וסוסים לבנים
אך מצידה כמו כל עירונית
רצתה שיבוא לאסוף אותה במכונית

ועכבר הכפר, חיש קל הוא הגיע
ברכב הוא שם לה שיר די מפתיע
כן... את העכברונת הוא התחיל להמיס
אז היא ביקשה שיפתח לה, ואותה הוא הכניס

ועברו הימים, לאט או מהר
זה הרגיש כמו חלק מסיפור לגמרי אחר
הרגשה כמו בפוקר: פול האוס
או במילים אחרות: מיני ומיקי מאוס

אך כמו בכל סיפור יש קנאה של זרים
כמובן מדובר על שאר העכברים
כי רומן יפה שכזה לא נשמע בסיפורים
מאז המצאת הגבינה צהובה עם חורים

אז העכברים נאספו והחליט המנהיג:
הרומן הזה הוא משהו חריג
לא יאומן ולא יתואר
מיזוג כה מושלם בין העיר והכפר!

ולכן יצאה הפקודה:
עכברת העיר תתנייד לבדה!
ומאז לא עוד שיר, או גגון נפתח
ועכבר הכפר היה עצוב לו כל כך

זה סיפור קצת עצוב, עם סוף לא ברור
על עכברונת קטנה ועכבר שבור
בכפר הסתובב במצב רוח מוזר
נעלם לו הקסם, הגורל כה אכזר

ורבים שאלו למה הוא כה זועף
מצידו הוא הפטיר "אני רק קצת עייף"
"הוא עובר תקופה לא קלה",  הם לוחשים
והוא רק חושב: הוי, כמה כמה טיפשים

ועכברונת העיר במגדל השן ננעלה
עכברונים היא גידלה, וכיבסה ובישלה
לפעמים את השיר היא שומעת ואוחז בה טירוף
כי לבן על לבן זה לגמרי שקוף
הרי חומר לא נעלם , הוא רק מסתגל למציאות
מצב צבירה ישנה, אך לעולם לא ימות

זה סיפור מקסים, או מוזר, או הזוי
על עכברה ממוצעת ועכבר מצוי
ובערב, בשעת דמדומים אחרונים
עכברים יספרו לילדיהם הקטנים
את סוף הסיפור, שהוא טרם ידוע
ולבן על לבן יהיה שיר געגוע