אביטל רובין / עוגנים |
כשעיגנתי סופותיי על המזח. אמרת שאני מיטלטלת בין חוף לחוף, בלי עגינה נושבת מרוחות מאופק לאופק. לשיגעון שלי יש עיניים אדומות. הוא מחבק אותי בלילה, שלא ארדם. אל תלטף - אני מעדיפה גאות, על פניך. להשליך עצמי. מהבניין הכי גבוה אולי אמצא את עצמי - מתאזנת. |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|