|
האיבה העצמית הזאת השתלטה עליה,
כמו הייתה כמיהה לאהבה במסווה של משהו שטחי,
כמו הייתה האהבה עצמה רק עם קשיי התבטאות.
הלאות הזאת כמו כעס על פעילות יתר להרע-
כמו מבקשת כשכבר אין ברירה - להפסיק.
היא הביטה לתוך עצמה- והבחינה בריקבון העצום
שייבש את מעיין חייה - ועשה אותם לכלום.
היא הסיתה את מבטה לעברו
גנרל חושך כבר כאן - המניע להרס. כבודו.
שתיקה. מחשבה. בערה לאמת ורצון לייחודיות
ולה, לא היה כל ניסיון
כיצד להתמודד עם הכיליון כשהוא עצמי.
כמו גזרו לה חלק מהאני הפנימי
והיא משקיפה אל החושך
מגלה בעמימות רבדים נוספים
על החושך
ועל עצמה. |
|
|
נניח שקמתי יום
אחד ואני ממש לא
זועם, להיפך אני
מאושר וטוב לי,
ואני הולך ברחוב
שומע שירים של
בריטני וחושב לי
כמה שהעולם
טוב...
זה עושה אותי
פחות מלגזן
זועם?
המלגזן הזועם
מפתח אמונה בזעם
כללי שלא קשור
למצברוח הכללי
של הבנאדם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.