הוא ישב על קצה הספסל והביט בציפורים עפות. היו להן מנועים
קטנים שהניעו אותן, מדחפים וכנפי מתכת. הן יכלו לדאות
גבוה-גבוה, וגם להתרסק אם רצו, להתפזר על כל האספלט ליד הדשא.
הוא הדליק סיגריה והביט על השמיים. בשמיים יש שם מים, לכן
קוראים להם שמיים. כל-כך הרבה מים שנופלים רק בחורף. אבל בקיץ
כשחם האדמה צמאה, לכן יש טל! הוא חשב והתפעם. וכדור-הארץ הוא
שטוח כמו צלחת פריסבי. מעניין מה רואים כשמגיעים לקצה ומביטים
מטה, ומה מחזיק את צלחת הפריסבי באוויר. אולי אצבע של אל ענק,
שעומד באמצע שומקום עם הצלחת מאוזנת על אצבעו. רק שלא תיפול
לו. ואיפה הענק-האל הזה עומד? בטח בשדה גדול מלא פרחים
ומעיינות. גן-עדן של אלים. הוא התרגש. הוא ראה ילדה קטנה רוכבת
על אופניים, היה לה שיער בצבע נובח. אולי גם לענק יש שיער בצבע
נובח. הוא זכר כשהוא היה טיפש. פעם הוא חשב שהוא חכם, אבל הוא
היה טיפש. ואישה אחת עשתה לו מבחן אינטליגנציה ושאלה אותו איזה
צבע נובח. הוא צחק אז. מה זה צבע נובח? איך צבע יכול לנבוח?
אין דבר כזה. היא נראתה מאוכזבת, והוא חשב שהיא טרלללה. ירוק
בהיר זה ירוק בהיר, אבל כחול בהיר זה תכלת. ומה עם צבע זית?
זית זה לא צבע, זה חטיף שצומח. כמו תות. אבל לא תות שמלקקים,
אלא תות שאוכלים. לחברה שלו היה תות שמלקקים, בוודאי עדיין יש
לה. הוא אהב ללקק לה את התות, והיא תמיד שמחה לתת לו ללקק לה
את התות. אבל היא והתות שלה נסעו לארץ רחוקה מעבר לים. הוא לא
ידע אם יש שם תות שאוכלים, ואולי היא היחידה שיש לה תות, אבל
שמלקקים. היה לה ארגז חול שבו היא הייתה עושה את צרכייה. והיא
הייתה ישנה לרגליו על המיטה. היה לה קולר קטן עם פעמון על
הצוואר, והיא הייתה רודפת אחרי זבובים.