היא התעוררה לשמע דפיקות עקשניות בדלת. היא ניסתה לישון עוד
קצת, אולי זה חלום, אולי האיש ילך, אבל הדפיקות נמשכו. היא קמה
מטושטשת והציצה בעינית. זה היה הגבר שלה. היא פתחה לו את הדלת.
הוא נכנס והיא נסוגה למיטה. הוא הבין. "אני מצטער, שכחתי את
המפתחות פה," הוא אמר, והיא התכווצה במיטה למרות שידעה שלא
תירדם שוב. הוא לא הקשה עליה, ולא דיבר עוד, רק היה עסוק במטבח
ב-לשתות משהו. קר או חם או שניהם. היא זכרה שחלמה משהו.
והבטיחה למישהו לספר את החלום. אבל היא לא זכרה את החלום ולמי
הבטיחה. היא קמה והתעקשה מטושטשת ללגום מעט משקה קר, ואז הלכה
לעשן בחלון. המזגן לא הרשה לה לעשן בבית. גם לא החמסין בקיץ.
היא לא ידעה מה הוא עושה, נדמה היה לה שהוא מחליף בגדים. ונדמה
היה לה שהיא שומעת את הרדיו על רשת ב'. הרחוב היה חשוך והשעה
הייתה מאוחרת, היא ישנה כמעט כל היום. אבל היא הרגישה כאילו
הגוף שלה מתפרק. השיניים נקשו והראש היה כבד. היא קיוותה שזה
יעבור עוד מעט. בינתיים היא עישנה והכינה לה קפה. כן, הוא היה
בחדר שלו, ואכן כבר החליף בגדים ושמע רדיו, ועשה עוד משהו. היא
הניחה את כוס הקפה ליד החלון ולגמה ממנו בין שאיפות מהסיגריה.
כאב לה בכל הגוף. היא לא ידעה למה. אולי בגלל החום, אולי בגלל
שישנה עם מזגן, או אולי בגלל שישנה בלי מזגן. לא משנה מה תעשי,
היא חשבה, בחום הזה משהו יכאב. היא שמעה אותו אומר משהו בקול
רם, אבל זה לא היה ברור. והיא שאלה "מה?", אבל הוא לא ענה. היא
שאלה שוב, והניחה לזה. כנראה דיבר חצי לעצמו. הבן-אדם לא דואג
לעצמו, היא חשבה כשעה או שעה וחצי לאחר מכן, כשהיא ישבה וכתבה
ביומן שלה. הוא יישן בלי מאוורר, (אין מזגן בחדרו,) כי המאוורר
שיש לו שם עושה הרבה רעש, ובקלות הוא יכול להחליף ולקחת את
המאוורר הפשוט והשקט עם הכנפיים שיש בחדר השני, אבל הוא לא
עושה את זה. והיא לא יודעת אם הוא היה רוצה את זה, או שהוא סתם
מתעצל אפילו לחשוב על זה. איך אפשר לישון בחום הזה בלי מאוורר.
היא לא ידעה אם להדליק לו את המאוורר, אולי הרעש מפריע לו מדי.
וזה יהיה מסורבל להחליף את המאוורר כשהוא יישן. והיא לא ידעה
אם הוא רוצה בכלל.