הירושימה אהובתי... מה עוללו לך?
מה עוללו לי, בן תפארת מדינת ישראל, שעליו לשמוע דברי בלע וקלס
נגד ארצו
מה חטאתי אנוכי שארצי היפה אותה כה אהבתי, ועבדתי בזיעת אפי,
ושרתי לה בגרון ניחר,
מפקירה אותי כמו משהו שסרח ואין לו מקום יותר...
לי אין מקום יותר? אני מלח הארץ, ואני גאה בזה
אבל מלח זה כבר לא מלח, מורידים אותו מהתפריט,
כולם רוצים גורמה
ואני שאוכל עם הידיים, יליד שנות השבעים וילד שנות השמונים,
מופקר על האדמה עליה נשפך דמי בידי בני עמי...
זה מה שמגיע לי?
אך לנצח, לנצח, אשיר את שירי ארצי מולדתי,
כמו השיכור ב"התפוז המכני" ששר עד נשימתו האחרונה,
בעוד הדור הקלוקל הצעיר עוקר את לבו מגופו
לנצח אשיר -
"ארצי מולדתי, את הולכת פייפל,
שברת לי את הלב, לחתיכות קטנות,
היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו,
אני כל-כך עצוב, בא לי לבכות."
ואני אכן בוכה, עוד משנת 93', ולא הפסקתי לבכות
כיצד המדינה בגדה בי, טבחה בי, בעודי מניף בנשימותיי האחרונות
את דגלה, ושר לתפארתה.