[1]

רק עכשיו, לאחר שהשלים את תהליך הרישום באכסניה, נפלה על איציק
העייפות. הוא גרר את עצמו במעלה המדרגות, מקשיב לקול טפיפת
צעדיו הקלילים של פקיד הקבלה, שהוביל אותו אל החדר. כשנכנסו
לחדר, איציק פרק מעליו את שני תרמילי הגב, והתיישב על המיטה,
שעדיין לא הייתה עשויה. בקושי הצליח לגייס מעצמו די ריכוז כדי
להקשיב להסברים על סדרי המקום. פקיד הקבלה נפרד ממנו בחיוך
וירד חזרה אל הדלפק. איציק גיחך לעצמו כשנזכר, שהוא דמיין את
פקיד הקבלה שיפגוש באכסניה כטיפוס מובס ומרושל, גבר מדובלל
שיער וזקן, שכרסו משתפלת מתחת לטי שירט מטונף. מאיפה הוא קיבל
את הדימוי הזה על אכסניות? אולי מגליונות הקומיקס הרבים שצרך
בנעוריו. אבל לא, הפקיד הזה היה בחור צעיר, מטופח במידה וחביב
מאד. הוא הזכיר לאיציק את הסטודנטים שעבדו אצלם אז, בסטארטאפ.


עכשיו, סקר את החדר. מיטה אחת הייתה סמוכה לדלת הכניסה, אחת
לאורך הקיר שמשמאל לדלת הכניסה, ושתיים צמודות לקיר מול דלת
הכניסה, משני צידי דלת היציאה למרפסת. איציק חשב, שמוטב לו שלא
יבחר מיטה סמוכה לדלת. מבין שתי הנותרות, בחר את זו שהיה על
ידה שקע חשמלי. הוא ניסה לגרור אליה את מנורת קריאה על עמוד
שראה בחדר, אבל העמוד התפרק לו בידיים. איציק מיהר להשיב את
המנורה למקום שממנו ניסה לקחת אותה. הוא השעין אותה על הקיר,
כדי שלא יראו שהיא נשברה. רק זה חסר לו, שיחייבו אותו פה על
הריסת ציוד. הוא התכוון לרדת בחזרה לקבלה כדי לשאול מה קורה עם
מצעים ושמיכות, אבל אז בדיוק נכנסה החדרנית, בחורה אפריקאית
גבוהה וחסונה, גוררת אחריה עגלה ובה כלי מיטה, לחוצה וממלמלת
התנצלויות נרגשות על העיכוב בסידור החדר. היא בקשה שיקום
מהמיטה, כדי שתוכל לסדר אותה. איציק ריחם על הבחורה, וגם חש
משיכה אליה. הוא רצה לומר לה מילה טובה, אבל חשש שכל מלה שיאמר
תסגיר את המשיכה שחש, ותסבך אותו במשהו לא טוב. הוא בא לעיר
הזו כדי לנקות את הראש, לא כדי להסתבך עוד יותר. החיים שלו היו
מסובכים דים.

קודם נגמר הכסף בסטארטאפ, ואיציק מצא את עצמו בלי עבודה. אחר
כך הודיעה לו קארין, שמבחינתה, נישואיהם הסתיימו, ושהיא מבקשת
ממנו לעזוב את הבית. איציק ניסה להתעקש ולשכנע, אבל אחרי שלושה
חודשים הבין שחבל על הזמן, שאין עם מי לדבר. כשהבין, חתם על
המסמכים ויצא מהדירה. קארין, מצידה, לא קרעה אותו במזונות
הילדים, למרות שיכלה בהחלט לעשות זאת, בהתחשב בכושר ההשתכרות
הפוטנציאלי שלו. הוא עבר לגור אצל ההורים, כי עשה חשבון, שכל
עוד שאין לו הכנסה קבועה, עדיף שלא יהיו לו הוצאות מיותרות.
בינתיים עבד פה ושם בעבודות קידוד זמניות, בעיקר כאלה שסידר לו
קובי, חבר שלו עוד מימי בית הספר היסודי. החבר היחיד שלו,
בעצם. קובי ברח מהסטארטאפ בזמן, כשעוד היה בקופה כסף לפיצויי
פיטורים. איציק, שהסטארטאפ היה בנוי על רעיון שלו, נשאר עד
הסוף. המשיך להאמין ברעיון שלו, גם כשנהיה מאוחר מדי. לקובי
הייתה תיאוריה לגבי סיום נישואיו של איציק. הוא אמר, שקארין
חשבה שהיא מתחתנת עם הכוכב החדש בשמי ההייטק, וכשהיא הבינה
סופית שהיא התחתנה איתו, עם איציק, לא היה שיעור לאכזבתה
ולכעסה. לאיציק לא היה הסבר משל עצמו, כמו שלא היה לו הסבר
מדוע אישה יפה כמו קארין רצתה בו מלכתחילה. לפיכך, אימץ את
התיאוריה של קובי.

חוץ מבשני הימים שבהם לקח את הילדים אחר הצהריים, הקדיש איציק
את עיתותיו לישיבה על האינטרנט לצורך חיפוש אחר רעיון להתחלה
חדשה. אחרי שעברו שבועות ושום רעיון לא בא לו, הגיע למסקנה
שהוא צריך לנקות את הראש, בעיר זרה. הוריו אמרו לו, שאולי זה
לא זמן טוב לבזבז ככה את החסכונות שלו, שממילא ההוצאות על
הילדים נגסו בהם בהתמדה. אבל איציק שכנע אותם שהוא פשוט חייב
את זה עכשיו, לפחות לכמה ימים. הוא בחר את הימים כך שלא יתנגשו
עם הימים שבהם הוא לוקח את הילדים. אם קארין תשמע שיש לו כסף
בשביל נסיעות לחו"ל, היא עלולה להגיע למסקנה שיש לו כסף גם
בשביל עוד כמה דברים, ותתבע אותו להגדלת מזונות. אחר כך ישב על
האינטרנט כדי למצוא רעיונות לחופשה זולה. רעיונות כאלה דווקא
היו לא מעט. איציק קנה כרטיס לטיסה זולה במיוחד, רשם לפניו את
כל הבילויים החינמיים שהעיר מציעה, והזמין את המיטה הכי זולה
שהייתה באכסניית תרמילאים במרכז העיר, מיטה בחדר לארבעה.

הטיסה נחתה בעיר באישון לילה. איציק המתין בשדה התעופה עד
שהתחדשה תנועת האוטובוסים, לא בזבז כסף על מונית. בתחנת
האוטובוסים המרכזית הייתה שמירת חפצים, ואיציק השאיר שם את
התרמיל הגדול שלו, כדי שיוכל לטייל בנוחות עד שתגיע שעת קבלת
החדרים באכסניה. הוא טייל הרבה ברגל, גם טעה בדרך פה ושם,
ועכשיו נפלה עליו העייפות, בבת אחת. כשהחדרנית סיימה את מלאכתה
ויצאה מהחדר, איציק השתרע על המיטה שבחר, ונרדם מייד.

[2]

כשהתעורר, חש איציק שהוא לא לבד. הוא הביט וראה על המיטה
הרחוקה ממנו זוג כפות רגליים מלוכלכות מונחות זו על זו,
ומאחוריהן צללית אדם, שכוב על צידו בתנוחת עובר. איציק קם,
וראה שזו בחורה. הבחורה הייתה עסוקה בטלפון הנייד שלה ולא
זיכתה אותו במבט. היא הייתה מלאה במקצת, לבשה חולצת משבצות
שחור לבן גדולות ומכנסי בד שחורים. היה לה עור בהיר, עיניים
כחולות קצת מלוכסנות, ושיער שחור, שתצורתו הזכירה לאיציק
חיפושית. איציק ניסה לדבר איתה. הציג את עצמו, שאל אותה מנין
היא, שאל מתי הגיעה לעיר. הבחורה ענתה בכל פעם בכמה משפטים
קצרים ומהירים, ובמבטא כל כך כבד, שאיציק הצליח להבין רק את
המילה "קנדה". קולה היה דק, לא נעים. היא לא התיקה את מבטה
מהטלפון בשעה שדיברה אליו. איציק הבין שהיא לא מעוניינת בחברה,
ולמען האמת, גם הוא לא היה עד כדי כך מעוניין. אותו יום הייתה
אחר הצהריים כניסה חינם למוזיאון חשוב, והוא תכנן להגיע לשם
בהקדם, הרבה לפני שעת הסגירה. הוא נשא את בגדיו למקלחת הקומתית
בקצה המסדרון. זה היה חדרון משולש ובו אסלה אחת, כיור אחד
ומקלחון אחד. איציק סגר את מכסה האסלה, הניח עליה את בגדיו,
התקלח, התלבש, ויצא אל המוזיאון.

לאחר הביקור במוזיאון, איציק אכל משהו במזנון מהיר, אחד שנראה
לו נקי יחסית, ושב לאכסניה בשעת ערב מוקדמת. עוד לפני שיצא
מהאכסניה, הוא הספיק לראות שלט שמבשר על הפי האואר בפאב של
האכסניה, הבטחה למשקאות במחיר מוזל. כעת פנה לשם, לקח לו בירה
בכוס פלסטיק, ומצא לו ספסל פנוי, ליד זוג צעירים יפי מראה.
איציק הוציא את המחשב הנייד שלו מן התרמיל, מתוך כוונה לקרוא
על האתרים שביקר בהם במשך הבוקר, לתעד את רשמיו מהמוזיאון, וגם
לבדוק מיילים. מי יודע, אולי בכל זאת זז משהו עם חיפושי העבודה
שלו. המחשב שלו היה ייחודי במאפייניו, איציק קנה אותו כשעוד
יכול היה לפנק את עצמו בגאדג'טים. המחשב משך את תשומת ליבו של
הצעיר יפה התואר, והוא פתח בשיחה עם איציק. שמו היה פלוריאן,
הוא היה גרמני, סטודנט לתואר שני במדעי המחשב. הוא הגיע לעיר
כדי לבדוק אפשרות לשיתוף פעולה במחקר עם האוניברסיטה המקומית,
וגם כדי לטייל בה, כמובן. פלוריאן הציג לו את מארי, שישבה
לצידו. צרפתיה, עיתונאית, באה לעיר כדי לכתוב סדרת כתבות על
הקצנה דתית בפרברי הערים הגדולות. מלכתחילה חשב איציק שהם זוג,
אך כעת התברר לו שהם נפגשו כאן, הם חולקים חדר באכסניה, כמו זה
שלו. הם כבר הסתובבו יחד בעיר אתמול בערב, ורצו להמליץ לו על
מסעדה מאד מיוחדת. איציק תהה בינו לבין עצמו, האם השיריון
הגרמני כבר שעט ביער הארדנים, האם כבר נכנס בשערי פריז. כדי
להרחיק מעליו את המחשבה המעיקה, איציק שאל את מארי על המאמר
שלה, ואת פלוריאן על לימודי התואר השני שלו, ועל המחקר שהביא
אותו לכאן. כששאלו אותו במה הוא עוסק, סיפר על הסטארטאפ, תוך
שהוא משמיט את החלק האחרון בסיפור, ומעמיד פנים שהסטארטאפ
עדיין קיים, והוא עדיין הטכנולוג הראשי. קשה להעמיד פנים שאתה
מישהו שאתה לא, קל קצת יותר להעמיד פנים שאתה מישהו שהיית רק
לפני פחות משנה.

כשחזר לחדר, הבחורה עם תסרוקת החיפושית לא הייתה שם. איציק נעל
את המחשב הנייד והטלפון הנייד ושאר דברי הערך בארונית, יצא שוב
למקלחת הקומתית הקטנה, התרענן, חזר ונכנס למיטה. הוא רצה לקרוא
משהו, אבל לא הייתה שם מנורת קריאה, לכן נמלך בדעתו, הוציא את
הטלפון הנייד מהארונית, חיבר אותו לטעינה, והתעסק בו, עד
שהרגיש שאירועי היום מתחילים לשקוע בו, שהוא כבר רגוע ויכול
להירדם. הוא תחב את הטלפון מתחת לכרית, ונרדם. פעמיים הופרעה
שנתו במשך הלילה, ובשתיהן היו אלה השותפים הנוספים לחדר. איציק
שיער, שגם הם הגיעו לעיר בטיסות הלילה המוזלות, ובניגוד אליו,
לא חיכו בשדה התעופה עד הבוקר, אלא שילמו על מונית ועל לילה
נוסף באכסניה, אף שהשתמשו רק בחלק קטן מאותו לילה.

כשקם בבוקר, הבחין איציק שמדובר בחבר'ה צעירים. האחד היה בעל
מבנה גוף מוצק, ראשו מגולח, ותלתלי זקן אדומים מעטרים את לחייו
וסנטרו, כמו אצל פעיל החמאס אבו-טיר, שאת תמונתו ראה איציק כמה
פעמים ברשת. השני, במיטה שבין זו של איציק לבין דלת הכניסה,
היה גם הוא בחור גדול, בעל מראה לטיני, מגודל שיער ופניו
מכוסות זיפים אופנתיים. במיטה הרחוקה נמה החיפושית, עדיין
לבושה באותם הבגדים. היא כנראה נכנסה אחריהם, לפנות בוקר,
נכנסה בשקט ולא העירה את איציק. איציק זכר, שהיא לא הייתה
במיטה שלה כשהלטיני נכנס לחדר. מה אכפת לך מתי היא נכנסה לחדר,
גער בעצמו, באת לפה בשביל לנקות את הראש, לא?

[3]

עייף משנת הלילה הקטועה, אך מלא ציפיות ונרגש, יצא איציק אל
יומו השני בעיר. הוא בדק ומצא, שיש היום שני טיולים רגליים
חינם בעיר, בבוקר ואחר הצהריים, והתכוון להשתתף בשניהם. אמנם
בטיולים כאלה יש ציפיה שתשאיר טיפ למדריך בסיום הטיול, אבל
איציק תכנן לפרוש בשקט מהקבוצה לקראת סיום המסלול, בלי לומר
שום דבר לאף אחד, כדי לא להגיע לרגע, שבו מישהו מסתכל לו
בעיניים ומחכה שיוציא את הארנק. בטיול הראשון, זה הצליח לו.
בטיול השני, המדריך פנה אליו בדברים ושאל אותו את השאלות
שמטיילים תמיד נשאלים: מאיפה הוא, האם זו הפעם הראשונה שלו
בעיר, ומה הוא חושב על העיר. איציק הרגיש שנלכד ברשת. כאילו,
הפעם המדריך פוקח עליו עין. הפעם נשאר עד סוף הטיול, הוציא
מארנקו שטר כסף, ושם אותו במגבעת, שעברה מיד ליד. הוא השתדל
שהמדריך לא יראה שזה היה שטר קטן למדי, אפילו שידע שזה לא
בליינד דייט, אף אחד שם לא מכיר אותו, ומה זה כבר משנה אם
מישהו יחשוב שהוא קמצן. כי המדריך כבר ידע שאיציק מישראל, והיה
חשוב לאיציק שלא יחשבו דברים רעים על ארצו. הוא פנה לחזור
לאכסניה לנוח קצת, ובדרך, חטף לו משהו קטן לאכול. איציק נהנה
מהיכולת החדשה הזו, לחטוף לו משהו קטן, שישביע אותו, אבל לא
ימלא אותו. בנסיעות שלו עם קארין, תמיד נדרש לאכול ארוחות
צהריים גדולות במסעדות, אף שלא לא היה רעב כלל. לאחר מכן היה
חש כבד ומובס.

גם הפעם הגיע לאכסניה באותה שעה, ושוב פנה לפאב, להפי האואר.
הפעם היה המקום ריק יחסית, ומבין אלה שישבו שם, אף אחד לא פנה
אליו בדברים, ולא התעניין בגאדג'טים שלו. הוא חיבר את הטלפון
הנייד לטעינה, והתחיל לגלוש ברשת האלחוטית החינמית. מזווית
העין, ראה שהחיפושית נכנסה. היא הייתה יחפה, ועדיין לבשה את
אותה חולצה הדוקה משובצת שחור לבן ואת אותם מכנסיים שחורים
רחבים. היא לא יצרה איתו קשר עין, אף שלאיציק לא היה ספק
שהבחינה בו. היא נכנסה אל מאחורי הדלפק, הסתודדה עם המוזג,
ציחקקה, ויצאה מהפאב בהידוס מהיר, שאיפשר לאיציק לסקור את
גזרתה העבה. בעצם, זאת הייתה הפעם הראשונה שאיציק ראה אותה
עומדת על רגליה.

איציק עלה ונכנס לחדר. הלטיני ישב על מיטתו שליד הדלת, פלג
גופו העליון עירום, וסידר בגדים וחפצים במזוודה גדולה. איציק
ראה על המיטה של הלטיני ספר בכריכה אדומה רכה, ודימה לראות על
כריכתו את סמל האנרכיזם הבינלאומי. אה, אחד מאלה, חשב איציק,
והחליט שלא יפתח עם הלטיני בשיחה, כדי שלא יצטרך לספר שהוא
מישראל. אבל הלטיני דווקא חייך אליו, ושאל אותו מה שלומו ואיך
הולך. היו לו עיניים ירוקות, גדולות ויפות. על אנשים כמוהו
אומרים, שיש להם קסם אישי כובש. איציק חייך בחזרה והמהם תשובה
קצרה, משתדל לא להסגיר את המבטא הישראלי שלו. הקסם הלטיני אמר,
שהוא כאן בעיר רק ליום אחד, והלילה ימשיך מכאן לעיר אחרת.
איציק קיווה, שלפחות את הדרך החוצה יעשה יותר בשקט, ויניח
לחבריו לחדר להמשיך לישון בשקט. הוא שלף מהתרמיל בגדים ומגבת,
הלך למקלחת הקומתית הקטנה, התקלח, התלבש, ויצא שוב אל העיר.
הוא שם פניו אל אחד הפארקים, אל פסטיבל פתוח, שבו יוקרנו סרטים
ויהיו הופעות של להקות חובבים. איציק קרא על הפסטיבל הזה
באינטרנט.

כשחזר לחדר, שמח וטוב לב, לא היה בחדר אף אחד. איציק הגיף את
התריס של הדלת המובילה למרפסת, בתקווה שבבוקר החדר יישאר חשוך,
והוא יוכל לישון קצת יותר. לא הגיף אותו עד הסוף, השאיר פתח
למטה, שייכנס קצת אוויר בלילה. שוב התקלח, נכנס למיטה, גלש קצת
בטלפון הנייד שלו, אחר כך תחב אותו מתחת לכרית ונרדם. באמצע
הלילה התעורר בבת אחת, למשמע צליל טריקת דלת ורעמי צחוק מתגלגל
של אישה. באור הרך שבא מן המסדרון, ראה את שותפיו לחדר עומדים
בדלת. שני הגברים הצעירים אחזו בחיפושית, שרטטה בפרצי צחוק,
כאילו החזיקו בה שלא תיפול, עד שתירגע. ונראה היה כאילו כבר
נרגעה, אך כשהניחו לה, פרצה שוב בצחוק רועם. הוחלפו כמה
משפטים, איציק לא הצליח להבין מה נאמר בהם, אבל קלט את הטון
המבודח שבו נאמרו. אולי אמרו שני הגברים משהו על זה, שיש בחדר
מישהו שכבר ישן, ומן הראוי לא להפריע לו? אבו-טיר נשכב פרקדן
על הרצפה ביציאה למרפסת, וניסה לדחוק את גופו הגדול בפתח הצר
שהותיר איציק תחת התריס. שני האחרים שוב פרצו בצחוק רם. צחוקה
של החיפושית נשמע גבוה יותר. הקסם הלטיני משך ברצועה, התריס
נגלל למעלה, ואבו-טיר יצא למרפסת והביא ממנה משהו שכנראה השאיר
שם קודם. שלושתם התחילו להתעסק עם התיקים שלהם, גררו חפצים
ממקום למקום. החיפושית השתרעה על מיטתה, ומשם המשיכה לדבר
ולצחקק. הקסם הלטיני ניגש ונכנס למיטתה, כאילו בטעות. צחוקה של
החיפושית עלה לטונים גבוהים עוד יותר. שרק לא יתחילו להזדיין
לי פה, נחרד איציק. אבל לא, זה היה בצחוק, הקסם הלטיני קם וחזר
למיטתו.

איציק ראה את כל זה מבעד לעיניים, שהיו פתוחות כדי סדקים בלבד.
הוא חשב, שמוטב שיחשבו שהוא ישן שינה עמוקה ולא שם לב לכל מה
שקורה בחדר. מוטב כך, מאשר שיתנשאו עליו. יאמרו משהו על סבאל'ה
שהלך לישון מוקדם, במקום לצאת ולקרוע את העיר. ילגלגו עליו
שבגילו המבוגר, הוא כבר שכח איך זה להיות צעיר, ושאולי גם
כשהיה צעיר כרונולוגית, הוא היה זקן, כבד, טרחן ומריר. כשסוף
סוף שככה ההמולה, העז איציק לשנות את תנוחתו, למשוך את הטלפון
הנייד מתחת לכרית, ולחשב כמה שעות שינה עוד נשארו לו. זמן מה
עוד שכב כך, ללא תנועה, עד שהצליח להירדם שוב. למרות שישן מעט,
התעורר מוקדם בבוקר. אור השמש נכנס מבעד לדלת המרפסת, מילא את
החדר באור חיוור ורך. הוא ניסה להירדם שוב, אך אירועי הערב
והלילה הציפו אותו, לא נתנו לו מנוח. איציק, איציק, גער בעצמו.
מה שכבת כמו מומיה וריחמת על עצמך, אפשר לחשוב מה כבר עשו לך.
מה קפאת במקומך כמו איילה, שפנסי מכונית לכדו אותה חוצה את
הכביש בלילה. הרי יכולת להזדקף במיטתך, לשאול אותם בחיוך כיצד
בילו את הערב, אולי יש להם איזה שהן המלצות בשבילך. איציק
דמיין איך יספר על זה לקובי, וניחש מה קובי יגיד לו, שאלה הרי
חבר'ה טובים, סקרנים ונבונים, דור שגדל לעולם של גבולות
פתוחים, הכפר הגלובלי. שאילו היה איציק מזכיר להם את קיומו,
ברוח טובה ובלי לנזוף בהם, הם וודאי היו מתנצלים, אוספים את
עצמם יותר מהר, ומניחים לו לחזור לישון.

אחר כך חשב, שאילו היה מזדקף ופונה אליהם, זה לא היה יוצא לו
ברוח הטובה הזו, שרק קובי מסוגל לה. זה היה יוצא לו רטנוני
וקרבני. הטון הלא נעים שבו היה פונה אליהם היה נשאר בחלל החדר
עוד עשרים וארבע שעות, עד למועד העזיבה שלו. אז בעצם, טוב שקפא
על משכבו, טוב שהעמיד פני ישן.  
ביומו השלישי והאחרון בעיר, תכנן איציק לרופף מעט את החגורה
המהודקת. אחרי הכל, הוא עמד יפה בתכנית התקציבית שתכנן לו. לא
היו לו הוצאות לא צפויות, חוץ מהטיול החינמי, שבסופו של דבר לא
היה לגמרי חינמי. הוא נסע לארמון המפורסם של העיר, קנה את
הכרטיס המשולב היקר, הצטרף לסיור המאורגן, ובסיומו, חזר לבדו
ועבר שוב בכל חדרי הארמון, התבונן לאט וביסודיות במוצגים
המעניינים מכל התקופות. זה דבר שלא עשה מאז היה תלמיד תיכון.
קארין לא אהבה מוזיאונים, ואם כבר הסכימה להיכנס איתו לאחד,
הייתה מזרזת אותו שוב ושוב שימשיך הלאה, שלא ייתקע ליד כל
קישקוש ישן ויקרא את כל מה שכתבו עליו. גם להסברים הקוליים
הקשיב, במקומות בהם הוצעו הסברים כאלה. הוא השתוקק להוציא את
הטלפון הנייד שלו ולצלם, אבל היו שלטים שאסרו על כך, ואיציק לא
רצה להסתבך. אחרי הארמון, יצא לטייל בגנים המטופחים סביב
הארמון, הידועים בעולם כולו. הוא צילם כמו משוגע, וגם ביקש
מתיירים אחרים, כאלה שנראו לו מסבירי פנים וחייכניים, שיצלמו
אותו עם הארמון ברקע. אחר הצהריים פנה לשוק הפשפשים, וקנה שם
מתנות קטנות לילדים ולהוריו. את עצמו פינק בארוחת צהריים קלה,
וכשהשמש כבר פנתה מערבה, פנה לחזור לאכסניה, לתפוס לו תנומת
צהריים מאוחרת. לאחר מכן, החליט, ילך ויאכל ארוחת ערב במסעדה
שעליה המליצו לו הגרמני והצרפתיה. הוא יכול להרשות לעצמו, אחרי
שעמד כל כך יפה במסגרת התקציב, ואפילו נשאר לו יותר משציפה.

מיטתו של אבו-טיר, ליד היציאה למרפסת, הייתה מסודרת, מוכנה
לקלוט אורח חדש. למראה המיטה המסודרת, איציק נזכר בבחורה
האפריקאית החביבה שסידרה את מיטתו שלו, ביומו הראשון באכסניה.
מיטתה של החיפושית, משמאל לדלת, הייתה סתורה. במיטה של הקסם
הלטיני, מימין לדלת, שכב גבר צעיר וישן. הוא היה צנום, בהיר,
קצוץ שיער ובעל תווים מחודדים. הוא הזכיר לאיציק דמויות שראה
בסדרות טלביזיה, שעניינן הפרבר האמריקאי הלבן בשנות החמישים.
איציק השתדל מאד להתנהל בשקט, אבל הבחור בכל זאת התעורר והזדקף
במיטתו, פלג גופו העליון עירום. איציק התנצל על שהעיר אותו,
אבל הבחור אמר שזה בסדר, ממילא הוא היה צריך כבר לקום. הוא
הציג את עצמו: דרק. לחיצת ידו הייתה רכה להפתיע, ומגעה מחוספס.
איציק שאל אותו מאיפה הוא, ודרק ענה: ארצות הברית. זה הפתיע את
איציק, היות שהתרגל שאמריקנים מציגים עצמם כמי שבאו מעיר
וממדינה מסוימת, כגון דאלאס טקסס או אטלנטה ג'ורג'יה, ומניחים
שכל אחד מבין שזה בארצות הברית. מכל מקום, אמריקני הוא
אמריקני, ואיציק לא חשש לגלות לו שהוא ישראלי. דרק לא העיר על
כך דבר, וגם זה הפתיע את איציק. הוא למד הרבה על הנימוסים
האמריקאיים בימי הסטארטאפ שלו, וציפה שדרק יעשה איתו קצת
סמולטוק. אבל דרק רק אמר, שהוא ילך לחפש משהו לאכול. הוא קם,
התלבש, סידר את מיטתו בקפידה ויצא מהחדר. בזמן שאיציק הוציא
מהתרמיל הגדול את תיק הרחצה ובחר לו בגדים לערב, נכנס לחדר עוד
גבר צעיר ופרק את חפציו על המיטה שמול זו של איציק, מהצד השני
של היציאה למרפסת. הוא דמה לדרק בחיצוניותו, וכמו לדרק, גם לו
לא היה ראש לסמולטוק. כשאיציק חזר מהמקלחת הקומתית הקטנה, גם
הוא כבר לא היה שם. איציק שיעשע את עצמו במחשבה, שאולי מצלמים
בעיר עונה חדשה של אחת מאותן סדרות, ברוח אופנת הרטרו הידועה.


איציק נשכב על מיטתו, ואז נכנסה החיפושית, עדיין בחולצה
המשובצת שחור לבן ובמכנסי הבד השחורים. בלי להביט באיציק, היא
שאלה אותו בקולה הצייצני אם רק הוא נמצא שם. איציק אמר לה,
ששני האחרים היו שם לפני רגע, אבל יצאו. החיפושית הרהרה לרגע,
ואז שאלה אם יש לו עט ונייר. האמת, שהיו לו עט ובלוק כתיבה
בתרמיל, אבל לא התחשק לו להתאמץ בשבילה ולהוציא אותם. במקום
זה, יעץ לה לגשת לדלפק הקבלה ולבקש שם. היא סובבה אליו את גבה
הרחב, ויצאה. איציק שלף את הטלפון הנייד, וגלש אל אתר המסעדה
שעליה המליצו לו הגרמני והצרפתיה. הוא לא הספיק להתעמק
בתפריטים ובמחירים, והחיפושית חזרה. היא הניחה פתק על הכרית של
דרק, ושוב פנתה אל איציק. הפעם, הפלא ופלא, היא הייתה
ידידותית. היא הישירה מבט אל עיניו, ושאלה אם היה לו יום עמוס.
איציק אמר שאכן כך, וסיפר לה שביקר בבוקר בארמון המפורסם של
העיר. החיפושית אמרה משהו בתגובה, אבל היא דיברה נורא מהר, ועם
המבטא הכבד שלה, איציק לא הבין כלום. הוא ביקש שתגיד את זה לאט
יותר, אם אפשר. החיפושית לקחה נשימה עמוקה, ואמרה לו לאט לאט
ובהטעמה, שהיא מאחלת לו נסיעה טובה הביתה, והצלחה בטיולים
הבאים שלו. כך, לאט לאט והטעמה, הייתה גם קארין מדברת אליו,
כשרצתה לוודא שהבין את רצונה. איציק אמר לחיפושית תודה, ושהוא
מאחל גם לה את אותו הדבר. החיפושית פנתה אל מיטתה, משכה משהו
מהארונית שלה, ויצאה מהחדר. איציק חיכה קצת כדי לוודא שהתרחקה,
ואז ניגש למיטתו של דרק, הפך את הפתק שהשאירה החיפושית וקרא
בו:

If I don't see you before I leave in the morning handsome
you a great travel add me on facebook shylas will be in
touch XO shyla

כך למד איציק, שלחיפושית קוראים שיילה, ושלא רק את הדיבור שלה
קשה להבין, גם כשהיא כותבת זה יוצא לה קצת מעורבב. בכל זאת,
איציק הבין שאלו מילות פרידה, והסיק מכך ששיילה לא יודעת שהקסם
הלטיני כבר עזב, ושהמיטה הזו שייכת עכשיו לדרק. איציק דימיין
לעצמו קומדיה של טעויות שיכולה לצמוח מזה, ועם המחשבה הזו, שקע
בתנומת אחר צהריים מענגת.

[5]

המסעדה שעליה המליצו הגרמני והצרפתיה הנחילה לאיציק אכזבה. מצד
החיוב, היא הייתה ממוקמת במבנה היסטורי ברובע העתיק, הייתה
מעוצבת בסגנון מלא שיק, לא הייתה מלאה מדי בסועדים, ואפילו היו
כמה מנות בתפריט במחיר שווה לכל נפש. מצד השלילה, השירות לא
היה ידידותי. איציק חיכה הרבה זמן עד שיגש אליו מלצר, וחיכה
זמן רב עוד יותר עד שהמנה שלו הגיעה. עד שהגיעה, כבר התמלא
בבירה ותיאבונו נסתם. הוא לעס ללא חמדה, עוד פעם חיכה עד שהגיע
החשבון, שילם ויציא. הוא שירך את דרכו חזרה לאכסניה, עייף
ושתוי, דרך הרחובות המפונפנים של הרובע העתיק, בין חנויות
לממכר מזכרות לבין בתי קפה מלוקקים, גדושים בתיירים בני הגיל
השלישי.

הוא נכנס לאכסניה, בירך במנוד ראש את הנערה החביבה שאיישה את
דלפק הקבלה, וגרר את עצמו במעלה המדרגות. כשפתח את הדלת  הכבדה
בין חדר המדרגות  לבין הקומה שלו, שמע צווחות אשה מקצה
המסדרון. אלה היו קולות של זיון: או מיי גאד, או מיי גאד, או
או או מיי גאד. הוא הוציא את מברשת השיניים והמשחה מתיק הרחצה
שלו, לקח את המגבת וניגש למקלחת הקומתית הקטנה. רק אז הבין,
שהקולות באים משם. הוא עמד ליד הדלת, קפוא. מצד אחד, רצה לברוח
משם. מצד שני, בערה בו הסקרנות לדעת מה קורה שם. הוא ניחש שזו
שיילה מצטווחת שם, וחש שהוא חייב לוודא אם ניחש נכון. כעבור
כמה שניות נפתחה הדלת, ודרק יצא לכיוון החדר. "סורי אבאוט
ד'אט", זרק לאיציק בפנים חתומות, באותו קול נטול גוון. איציק
הזיח באצבע אחת את דלת המקלחת, שדרק לא טרח לסגור. על האסלה
ישבה שיילה, מכנסיה השחורים משולשלים עד קרסוליה, חולצתה
המשובצת מגולגלת מעט כלפי מעלה, חושפת את הקצה התחתון של בטנה
המתעגלת. היא תלתה באיציק מבט מזוגג, לא אמרה דבר. רק כעת חזרו
אל איציק עשתונותיו, והוא עשה מה שהיה צריך לעשות מלכתחילה:
פנה משם, חזר אל חדר המדרגות, טיפס עוד קומה, והתרענן במקלחת
הקומתית שמעליהם. כשחזר לחדר, האורות היו כבויים. באור פנסי
הרחוב שנכנס מהמרפסת, איציק ראה את שיילה ודרק שכובים בתנוחת
כפיות במיטה של דרק, בין הדלת לבין המיטה שלו עצמו.  נו טוב,
חשב איציק, טוב שהם גמרו עם זה עכשיו. תיכף יירדמו, וגם הוא
יוכל לישון כמו בן אדם, לפחות הלילה. בשש בבוקר הוא צריך
להשכים ולצאת אל נמל התעופה. האלכוהול בדמו של איציק פעל את
פעולתו, והוא נרדם מיד.

באמצע הלילה ניעור איציק למשמע קולות חריקת עץ. מבעד לקורי
השינה, ראה מימינו את המלבן הבהיר של הדלת למרפסת, מואר באור
הענוג של פנסי הרחוב, ומשמאלו ראה מין תל חיוור בעל קימורים
עגלגלים מתנודד על צירו אנה ואנה, כמו גוש של קצפת טרייה
שהשולחן עליו היא מונחת מתנודד ומניד אותה רכות, כאילו הבית
מזדעזע מרכבת שנוסעת מתחתיו, או מרעידת אדמה. כשהצטלל מבטו של
איציק, הוא הבין שזו שיילה, ושהיא עירומה, רכובה על חלציו של
דרק, מתנועעת. פניו של דרק היו מאחורי הארונית של איציק, אי
אפשר היה לראות אותן. שניהם לא השמיעו קולות, רק קול חריקת
המיטה של דרק נשמע. מבעד לחרכי עיניו, ניסה איציק לקלוט את
השדיים של שיילה, אבל כתפיה של שיילה היו משוכות קדימה, והן
הסתירו לאיציק את חזית גופה. הוא ראה את צדודית הישבן, הירכיים
והבטן הגדולה. שיילה הניעה את האגן בתנועות איטיות וקצובות,
והמיטה חרקה וחרקה. איציק חשב, שזה לא יאומן כמה זמן דרק מצליח
להחזיק את עצמו ככה, בלי לגמור. פתאום החל ליבו של איציק להלום
בחוזקה. איציק לקח כמה נשימות עמוקות ואיטיות, והלב השתתק
ונרגע. איציק שם לב שאין לו זיקפה. תמיד חשב, שאנשים הולכים
למופעי מין כי זה מחרמן אותם, והנה יש לו כאן למול עיניו מופע
חי כזה, זה עושה לו דפיקות לב מטורפות, אבל זה לא מחרמן אותו.
אולי הוא פשוט פוחד להיתפס מציץ. כאילו חזר להיות ילד, שהתעורר
בלילה ותפס את ההורים שלו שוכבים. למעשה, איציק מעולם לא ביקר
במופע מין. כשהיה ילד, הסתקרן מאד לראות אנשים מקיימים יחסי
מין בלייב, אבל לא ידע איפה וכיצד, לכן הסתפק בפורנו. כמבוגר,
כשכבר יכול היה להרשות לעצמו, כשביקר בערים שהיו ידועות בזה,
זה כבר פחות עניין אותו. והוא גם פחד להיתפס כפתטי, הוא ידע מה
קארין תגיד אם תגלה. והנה, אם מוחמד לא בא אל ההר, ההר בא אל
מוחמד. ילדים, היזהרו בחלומותיכם, הם עלולים להתגשם כעבור
עשרים שנה. איציק פתח שוב את עיניו כדי חריץ צר וליכסן מבט אל
שיילה. כשהיה ילד, סובב פעם ופתח את מכסה פעמון האופניים שלו,
ומצא שם זחל לבן ושמן מתנועע אנה ואנה. איציק לא הבין כיצד הוא
הגיע לשם, ופחד לגעת בו. בדיוק היו אז אזהרות מפני מחלות
עיניים שנגרמות מזחלים של טוואי התהלוכה, שאמנם אינם לבנים.
לבסוף לקח זרד ארוך, העיף את הזחל וסגר בחזרה את מכסה הפעמון.
עכשיו היה סקרן לדעת מה השעה, אבל לא שלף את הטלפון הנייד מתחת
לכרית. הוא לא זז. הוא לא רצה שהם יידעו שהוא ער. לפחות, לא
לפני שיחליט מה יגיד להם. לא לפני שיעביר בראש את כל הדברים
שהם עלולים להגיד לו, ויכין לכל אחד מהם תשובה קלילה ועליזה,
כזו שלא תסגיר את תחושותיו. דווקא הלילה הרגיש פחות גרוע מאשר
בלילה הקודם, ונימק את זה לעצמו בכך שבלילה הקודם הוא היה אחד
מול שלושה, והלילה, האמריקני השני בחדר הוא כאילו בצד שלו, בצד
של אלה שרק רוצים לישון. מעניין אם ההוא ישן, או שגם הוא רק
מעמיד פני ישן. אחרי זמן שנראה לאיציק כמו נצח, דרק גמר סוף
סוף. שיילה רכנה ובאה ונשכבה לצידו, כובשת את פניה בחזהו.
השתרר שקט. איציק העז סוף סוף למשוך את הטלפון הנייד מתחת
לכרית, להיכנס איתו תחת השמיכה, ולבדוק מה השעה. שלוש ועשרה.
נו, טוב, נשארו לו עוד שלוש שעות לישון, מזל שהוא אחד שנרדם
בקלות.

כעבור זמן מה, החריקות העירו אותו שוב. הפעם כבר הבין מיד מה
קורה במיטה שלשמאלו, ובכל זאת הציץ. שני הנאהבים עשו את זה
הפעם כשהם שרועים בתנוחת כפיות, מכוסים בשמיכה. הצד הקדמי של
שיילה היה מופנה אל איציק, אבל הארונית הייתה ביניהם, כך שלא
הייתה לה דרך לראות שעיניו פקוחות. בהנחה שזה בכלל עניין אותה,
זאת אומרת. איציק שם לב, שהם לא משמיעים קולות. גם בסיבוב
הקודם לא השמיעו, אבל בסיבוב שלפני, במקלחת הקומתית הקטנה, כל
המסדרון שמע את הצווחות. לא שזה בהכרח אומר משהו. מהקשרים שהיו
לו מאז הגירושין, איציק ידע שיש נשים שמשמיעות קולות, יש נשים
שלא משמיעות, ויש נשים שאצלן לפעמים ככה ולפעמים ככה. הוא עצמו
הקפיד תמיד להשמיע קולות, אפילו כשלא נהנה כל כך, כסוג של
מחווה לאישה, שהואילה בטובה לארח אותו בתוכה. הנה דבר שלמד
בתחילת הקשר עם קארין: להשמיע קולות כסוג של מחווה. קארין
העירה על זה שהוא לא משמיע קולות, והוא התחיל להשמיע. עכשיו
חשב, שאולי כך זה גם אצל שיילה, שבמקלחת היא צווחה כדי לשמח את
דרק, ועכשיו כבר אין לה יותר ראש להצגות. ואולי היא שומרת על
דממת אלחוט מתוך התחשבות במנוחת השכנים? מה לעשות ששנתו של
איציק קלה, וגם חריקות מיטה מעירות אותו. כשקארין היניקה את
הילדים, היה איציק מתעורר יחד איתה ובא לשבת איתה. כשגדלו קצת,
והיו מתעוררים בלילה בבכי, זה הוא שהיה קם אליהם. אחר כך היה
ממשיך לישון כשקארין לקחה אותם למטפלת ולגן, היה מגיע למשרד רק
לקראת הצהריים. בטיסות הטרנס אטלנטיות של ימי הסטארטאפ, היה
נעזר בגלולות שינה טבעיות כדי להתגבר על הג'ט לג, ובעצם, אולי
הגלולות עדיין מונחות בתיק הרחצה שלו, אבל תיק הרחצה נמצא
בארונית. אם הם יסיימו מתישהו ויירדמו, הוא יוכל לחכות כמה
דקות  ואז לקום ולבדוק. אבל מצד שני, אם נשארו פחות משעתיים עד
שעת ההשכמה שלו, מוטב שלא ייקח כדור. שיסיימו כבר, לעזאזל.

אל קולות החריקה של המיטה נוסף עכשיו קול אחר, חזק יותר, קרוב
יותר ומונוטוני. זמזום. זמזום באוזן של איציק. יתוש. מן הסתם
יתוש. שני לילות לא היו פה יתושים, ועכשיו יש. לא, זה כבר יותר
מדי. לזה איציק לא היה מוכן להסכים. שיגידו מה שהם רוצים,
שיירדו עליו כמה שבא להם, להיעקץ עכשיו הוא לא מוכן. איציק
התנער, קם, פתח את הארונית, הוציא ממנה את תיק הרחצה, הוציא
ממנו תכשיר נגד יתושים, ומרח על עצמו בנדיבות, בתנועות רחבות.
רק כשחזר למיטה, שם לב לשקט שהשתרר פתאום. חריקות המיטה נפסקו.
הם הפסיקו באמצע, בלי לומר מילה. איציק, איציק, גער בעצמו. מה
שכבת כמו שק תפוחי אדמה וחיכית שזה ייגמר. כל מה שהיית צריך
לעשות זה לקום, לעשות קצת רעש, וזה היה מסתיים באחת. היות שכבר
ממילא התגלה, איציק הוציא את הטלפון הנייד מתחת לכרית והחל
לגלוש. בדק מה מזג האוויר בארץ, ווידא שהטיסה שלו יוצאת בזמן,
קרא מיילים, התעדכן בפייסבוק. שיילה קמה והלכה להתקלח. איציק
ניסה לגנוב עוד הצצה קטנה אל אחורי גופה, אבל לא הספיק. כששבה,
הייתה כבר עטופה במגבת. היא לבשה במהירות את אותה חולצה הדוקה
ואת אותם מכנסיים רחבים, ארזה במהירות את הטרולי שלה, ויצאה
במהירות את החדר. מעניין, חשב איציק, בחורה כבדה שכזו, ובכל
זאת היא מתארגנת בכזו מהירות, ממש כמו שהיא מדברת.  רק לפני
רגע ראה אותה מולו במצב כל כך אינטימי, והנה, פוף, יצאה מחייו.
לתמיד, יש לקוות.

עכשיו נזכר איציק בשיחה שהייתה להם אחרי הצהריים, אם אפשר
לקרוא לזה שיחה. רגע, יכול להיות שהיא בכלל התחילה איתו? יכול
להיות, שאם היה מנהל את ענייניו ביתר חכמה, זה הוא שהיה שוכב
הלילה מתחתיה במקום דרק? למרות שהוא בכלל לא נמשך אל שיילה ולא
חשק בה, הכאיבה לאיציק המחשבה שאולי הוא פספס פה הזדמנות. כמה
פעמים אמרה לו קארין, שהוא תמיד מפספס הזדמנויות, עד שהוא זז?
וקובי, כשעוד היו בתיכון, הייתה לו אמרת כנף: מי שממיין לא
מזיין. מה אם קובי היה פה במקומו? האם קובי היה הולך על זה,
למרות שהוא נשוי באושר וכל זה? לא, קובי לא כזה. אבל אם קובי
היה פנוי, כמוהו, אז אולי כן. ברור שכן. למה לא, בעצם.

צלצול ההשכמה בטלפון הנייד העיר את איציק בשש. הוא התרענן,
התלבש, העביר את חפצי הערך המעטים שלו מהארונית לתרמיל, שם על
עצמו את הדרכון וחגורת הכסף, ויצא לתפוס את הרכבת לשדה
התעופה.

[6]

רק עכשיו, אחרי הנחיתה, כשקם ממקומו ופנה להוריד את תרמילו מתא
המטען, חש איציק את העייפות. כמעט מעד ונפל. למרות שהצליח
לנמנם קצת בזמן הטיסה הקצרה, עדיין היו עפעפיו כבדים. המראות
המוכרים כל כך של מסוף הטיסות הנכנסות בנתבג נשקפו אליו כמו
מבעד לשכבת דונג. גם הקיץ הישראלי ששרר בחוץ תרם לתחושת הכבדות
שחש בפנים. קובי כבר חיכה לו באולם קבלת הפנים. הם התחבקו.

"איך היה?", שאל קובי. "היה מצויין", ענה איציק. "נו, ניקית את
הראש, כמו שרצית?", שאל קובי. "אפשר להגיד", ענה איציק. "עיר
יפה, מאד מעניינת", הוסיף, "כבר הרבה זמן שלא הייתי בחוץ
לארץ". "לא בתור תייר, אתה מתכוון", אמר קובי בחיוך. קובי
הוביל אותו אל הרכב בחניון לטווח קצר, ופתח לו את דלת תא
המטען. במושב האחורי היו כסאות הבטיחות של הילדים, וסביבם היו
פזורים צעצועים, עטיפות של ממתקים, פריטי ביגוד, וכל יתר
הדברים שאפשר למצוא ברכב חברה של משפחה נורמלית.

איציק בקושי הצליח להתאפק עד היציאה לכביש המהיר, ואז פתח
וסיפר לקובי את קורות הלילה שעבר עליו. קובי חייך חיוך קטן.
"פרי שואו, אה?", אמר. אחר כך גיחך: "רצית לטייל בזול, רצית
אטרקציות חינמיות, אז הנה, בבקשה, קיבלת". "בהתחלה זה הגניב
אותי", אמר איציק, "אבל אחר כך התחלתי להרגיש ממש חרא". קובי
הביט באיציק לרגע, אחר כך החזיר את מבטו אל הכביש. איציק לא
רצה לפרט, וקובי הניח לו.

בגלל השעה המוקדמת, התנועה באיילון זרמה, פחות או יותר.
כשהגיעו למחלף גנות, הפר קובי את השתיקה. "יש משרה תיכנות
פנויה במשרד האוצר, בירושלים", אמר, וחיכה שאיציק יגיד משהו.
שהרי, לא זה סוג המשרות שאיציק מחפש, שאיציק בנוי להן. "לא
משהו מרגש במיוחד, אבל זה ישלם לך את החשבונות", הוסיף, "ומי
יודע, אולי יבואו לך שם כמה רעיונות חדשים". הוא הביט שוב אל
המושב שלידו, וראה שאיציק נרדם.    


[סוף]