|
אי שם באיזו רמת
בין בניינים עייפים
פזורים שיכורים
ועוד כל מיני
חסרי מזל
במרכז עומד
בניין משרדים
פעם היה לבן
מלא רושם
אך קירותיו
הצהיבו מיושן
ובאחד הבניינים
לא רחוק משם
באחת המרפסות
בקומה השנייה
עומד אליהו ומשקיף...
על מה?
כי חוץ מהווה מפוייח
לא נותר שם דבר...
בידו חופן פתקים
הוא שולח לאוויר
ערימת רמזים
הוא חסר סבלנות
רוצה לדעת
אם יגיע הרמז
או אם יפספס
את יעדו...
ובידו הקפוצה
הוא קובע גורל
כשפיו חתום
וליבו לא נשמע. |
|
|
גראס?
אחחח...
נוסטלגיה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.