ניחא, שלא היה טוב,
זה ברור ומובן לי,
לעכל את המצב
להתמודד עם המוגבלות,
זה היה גם ככה קשה לי...
אבל כשאין הבנה,
כשאין סבלנות,
ואין הקשבה,
כשאני מבקשת,
שלא תעשה במקומי
את שיכולה אני לעשות,
ושוב הדבר
חוזר על עצמו
ואני מוצאת עצמי
חסרת תועלת...
לא מועילה לך
לא מועילה לבית
לא מועילה לעצמי...
ברור שבחרתי ללכת,
רק כדי ללמוד את עצמי
רק כדי למצוא את הדרך
להועיל שוב למישהו,
והמישהו הזה
הוא אני!
המוגבלות החריפה,
הכאב נעץ שיניו בגופי...
ובמקום לאפשר לי
להבין את הכאב,
כשלנתמכת
הפכת אותי
הכאבת לנשמתי
גרמת לי להרגיש
שהמילה, ההגדרה,
שהתנגדתי לה
יותר מכל דבר,
מגדירה אותי...
הפכתי למסכנה,
ואז התחלתי
להתרחק ממך
כי לא הייתי מוכנה
להיות למסכנה! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.