אסנת אינציגר-אלון / ערגת החורש |
את האדמה ואני עורגת אהבות
בנות קיימא לקיץ חורף
ומה שביניהם בשלכת רגשות,
נעלמת ומופיעה כדמות
בסיפור ושוב חוזר ניגון
עתיק מאוד של צמיחה וגשם.
חום ולחות מעיקה והאדמה
סדוקה מחום יולי אוגוסט משוועת
למים ואני לחום אנושי
גולש בפסגות
מעדן חוויות ואוהב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|