שמעתי אותם מתווכחים מעבר לקיר. מה יש להם אלה, שאלתי אותה. הם
מג'נונים, היא אמרה, יותר מדי טלוויזיה. בדיוק גמרתי לאכול
ספגטי וקציצות, ושטפתי את הפה, ורציתי להוריד את זה עם משקה
קר. היה משקה, אבל לא קר, חוץ מבקבוק קטן של איזה שליש או חצי
ליטר ששמתי למקרה שאצא החוצה בחום הזה ליותר מעשרים דקות. שמתי
בקבוק כזה חדש, ופתחתי את הבקבוק הקטן הקר, שתיתי. הרבה גזים,
אבל זה שינוי טוב. השכנים מעבר לקיר רצו לרצוח זה את זה, אבל
לנו לא היה אכפת. אנחנו בקושי מכירים אותם, אם בכלל. התחשק לי
לשגע אותם עוד יותר, אז שמתי שירי אהבה שקטים בווליום גבוה.
הייתה שתיקה קצרה, ואז שוב התפרצות של צעקות. ידעתי שזה מטריף
אותם ונהניתי מ-כל רגע. היא נכנסה להתקלח, אבל לא רצתה שאראה
אותה עירומה, אז התפשטה במקלחת. בזמן האחרון היא מתביישת בגוף
שלה בפניי. חשבתי עם מי היא שכבה בלי להגיד לי, כי היה ברור לי
שהיא "בגדה" בי, למרות שזה לא הזיז לי ולא ראיתי בזה בגידה.
מעניין מה הוא אמר לה, ואיך הוא גרם לה להרגיש. סחטתי חצי
לימון לפי לעורר את החושים, ועישנתי בחלון בגלל המזגן. קשה
לעשן בלי מוזיקה, אבל הייתה מוזיקה, וחשבתי שעוד מעט אכין לי
קפה. אדם זקן שמן וצולע, על מקל, הלך באיטיות לאורך הכביש
השומם על המדרכה. הוא הלך לאט, אבל בסבלנות, ונראה לי יציב
ושמרני, מהירושלמים העתיקים האלה. קצת חשבתי מי הוא בכלל, ומה
עבר בחייו. אולי בצעירותו היה גיבור מלחמה, לוחם אמיץ. לא
מהסוג שמספרים עליהם בעיתון, אבל אחד כזה שמסתער בראש הכוח
לתוך קו האש. אולי ככה הוא השיג את הצליעה שלו. הוא נעצר ליד
משהו קטן על המדרכה, הפך ובחן אותו לרגע עם המקל, והמשיך. כבר
שנים הוא משוטט ברחוב הזה והסמוכים לו בלילות. אספתי את כלי
העישון שלי, וסגרתי את החלון. הדלקתי את המזגן על 25 מעלות. לא
היה ממש חם, אבל הייתי צריך אוויר קר. היא יצאה לבושה ויחפה
מהמקלחת, והשיער שלה רטוב. |