הכר שלי ספוג
בצעקות וצרורי דמעות
עוצר לרגע לחוות את הרגע
ולא את העבר

על הכר פורק משחרר
משורר על דף לבן
דמעות על דם ואיש שנדם
משחרר מין העולם

צועק הכל בקול
רק שאיש לא יסבול
ביום של המחר
את האני של אתמול

על כל כר שני ציפיות
כי כבר אין צפיות
ללילה יבש
כולי מלא אש

פורק על הכר
את העבר
והעתיד בינתיים
נראה אותו דבר

וההווה לא מתאווה
כי העבר בי שוב מכה
וזה אני שלא מוצא
את מה שממצה

שוקע ברטיבות
ומנגב באדיבות
מקנח וקולח
ומחליף ת'ציפיות

מציפיות לצפיות
עובר לצפות בדף
רטוב בין האותיות
ואין מקום עכשיו לכתב

פותח דף חדש
כותב על עבר מוכר
ועל הכר, כמוכר
צועק בכל הקול

שיגמר