אפשר להגיד שהכול בסדר. בסדר, יש אומרים, זה לא מספיק, זה צריך
להיות מצוין. אבל בכל זאת הכול בסדר, וזה יותר טוב מ-לא בסדר.
הוא חייך ומזג לעצמו קולה לתוך הכוס עם הקרח. - כן, אבל בכל
זאת, לא לכולם טוב. זה נחמד שטוב לך, והאמת שטוב גם לי, אבל
אסור לשכוח את האנשים שלא טוב להם. - אז מה אתה אומר, שאני
צריכה להתייסר בייסוריהם? - לא, רק לזכור. - אני יותר מזוכרת,
אני עושה מה שאני יכולה כדי להקל על כאביהם. אם היה לי עודף
כסף, הייתי נותנת להם גם כסף, אם חסר להם. אבל גם לי חסר. אני
נותנת לאנשים מה שאני יכולה ומה שרציתי לקבל בעצמי כשהיה קשה
לי, תמיכה נפשית, עזרה, הדרכה. דווקא את זה לא קיבלתי הרבה
מאנשים זרים, אבל בכל זאת אני נותנת, כי זה מה שאני הייתי רוצה
וצריכה כשהיה קשה לי. - האנשים הזרים האלה, הוא שאל, מקבלים את
התמיכה והעזרה וההדרכה שאת מתנדבת לתת להם? - לא כולם, אני
מודה, אמרתי, אבל יש ש-כן. יש כאלה שחושבים "מה כבר היא
יודעת," או "מה כבר היא מבינה," ובאמת אני לא יודעת הכול, איך
אפשר? הרי אם הייתי יודעת, הם לא היו אנשים זרים. אפילו על
אנשים לא זרים אני לא יודעת הרבה. ובאמת שאין לי הרבה ידע, בטח
שלא מקצועי, אבל הם לא חייזרים, וגם אני לא, ולכן זה טבעי
ואפשרי לעזור למי שמוכן לקבל או לפחות לבדוק אם זה נכון עבורו.
הרי הם לא שונים ממני, ואני לא שונה מהם. גם זה מזה הם לא
שונים כל-כך הרבה. אמונות שונות, עקרונות שונים, סגנון חיים
אחר, עיסוקים ותחביבים אחרים, אבל כולם על אותה האדמה, נושמים
אותו אוויר, וצאצאים של חווה אימנו הקדומה בדיוק כמוני וכמו
כולם. כל בני-האדם הם צאצאים של רחם אחד, של אישה אחת, של
חווה, וזה גם דתי וגם מדעי אם תתעקש לבדוק. ככה שיש הרבה
אנשים, שונים ומשונים, אבל דומים. ואם אני אדבר אל בן-אדם,
לרוב הוא יבין. - לדבר אליו, או אתו? הוא שאל וחייך. חייכתי גם
אני - אתה חכם מדי, אמרתי בחיבה. |