מתן לוין / הזמן. שהיה. ונדף |
לפני שיחליק וכסף יקבור את השאריות
כמו תמצית של נאמנות תהי איתי
כלב השומר על ילד מהחושך
ומהעולם
תמימות זכוכית שזוגגה על
עפר הבוקר הנישא והתרפק
ונקש לחלוננו
זנב יפיל מבצר שיכסה בשמיכה
ונקפוץ על המיטה של סבא.
שהיה.
ונדף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|