עכשיו,
בתוך הלבד,
אני מול עצמי
מחייכת...

מתבוננת אל העבר
ובגב זקוף אומרת:

חרטות...
האשמות עצמיות...
היו לי כמה,
מעטות מלהזכיר
כן...
היו בחיי
כמה מקרים,
ש"אכלתי יותר
משיכולתי לבלוע"...
אכלתי את זה,
גם ירקתי את זה...
כשנאלצתי לעשות...
התמודדתי עם הכל,
עמדתי זקופה,
אבל היו גם נקודות
בהן נשברתי.

עכשיו,
בתוך הלבד,
אני בעצמי
מתבוננת...

ילדה של שלום ואהבה,
שהסובבים אותה
לא השאירו לה ברירה,
אלא לעטות מסיכה
ולהיות ללוחמת...
כן...
מול המציאות החברתית
ילדה של שלום ואהבה
הפכה קרבית כמו חיילת.
לא הייתה לה ברירה,
היא פשוט הייתה
לא מובנת,
ואיש לא עצר
להבין,
או לשאול,
למה היא מתכוונת...

עכשיו,
בתוך הלבד,
אני בעצמי
מתבוננת...

אהבתי, וגם כעסתי...
צחקתי, וגם בכיתי...
שיתפתי והשתתפתי...
גם איבדתי!
אבל עם הפחד והכאב
תמיד התמודדתי...

ועכשיו,
בתוך הלבד,
אני עם עצמי
מחייכת...

במבט לאחור
הזיכרונות משעשעים,
כי בעצם המאבקים
למצות את עצמי,
וגם את החיים,
מיציתי בכך שתמיד
למדתי,
ואני עדיין לומדת...

מותר לטעות,
ורק הטיפש
מסרב ללמוד!

לחשוב,
שעברתי את כל זה
ועכשיו זו אני
בלי מסיכה
של לוחמת...
ולא צריך
יותר להילחם,
רק להיות אני
כמו שאני אוהבת...

אחרי הכל,
מה יש לו לאדם?
אם אין לו את עצמו,
אז יש לו כלום
ושום דבר!

נכתב בהשראת השיר MY WAY, אשר הביצוע המוכר ביותר שלו הוא של
פרנק סינטרה... חלק הוא תרגום של המקור, וחלק הוא תוספת אישית
למקור המתורגם.