כולם רוצים להרוג את החבר הכי טוב שלכם בארבעה ביולי. הזונות,
הנרקומנים, הקפיטליסטים, הפוליטיקאים, העיתונאים, העובדים
הסוציאליים, המאצ'ואיסטים, הגנרלים, המכשפות, הנימפומניות,
האלכוהוליסטים, חובבי המדע, חובבי הספרות, חובבי הקונספירציות,
חובבי הקולנוע, אנשי גני החיות, חובבי החיות, חובבי הטבע, בעלי
עסקים, עורכי-דין, שופטים... לא, הם בעצם לא, שיפוצניקים,
אינסטלטורים, חשמלאים, מתקיני מזגנים, מתקיני כבלים ולוויין,
אה - קבלנים! שכנים וחברים. כולםכולםכולם רוצים להרוג את החבר
שלכם. אבל הם באמת לא יודעים שהוא כבר מת מזמן, ורק הרוח שלו
עושה קצת רוח, ואיכשהו הגוף זז, זומבי. כי בארבעה ביולי
מתכנסים כל האמריקאים, ומתפללים לעילוי נשמתו של החבר שלכם,
אנוכי, בעודו בחיים. להוציא קוץ של מורסה קטנטנה צורבת מהעולם,
לא משנה לאן תלך. ובזמנים כאלה בה האומה האמריקאית כולה חוגגת
את עצמאותה ומתפללת, אני דועך, לנגד עיניכם הריקות, לנגד
שפתיים צוחקות, לנוכח תמיהתכם. אני מרקיב. כמו ערפד בארון
קבורה מוגן מפני השמש, אני מחכה לתחייתי מחדש, ולאבן הקלע
במקלעת הכוכבים.