רצה הארגון המחתרתי לשלחני למאסר, אבל לא הסכמתי
האשימו אותי בפשע בנוכחות עדים
"האין לאיש זה עיניים?" שאל התובע, והביט במושבעים בהשתוממות
"האם הוא לא גומר לפני הזמן?" פה נשמעו מלמולי הסכמה
"אז כיצד ניתן לאדם זה, שלא נותן לאישה להגיע על סיפוקה,
להסתובב חופשי כציפור דרור במזג-אוויר אביבי?
האם אבד הצדק במחוזותינו?"
"זה לא משפט צדק!" התפרצתי במחאה לדבריו,
"זה סיפור על אדם שהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון,
ואם להגיד את האמת - כולם קיוו שזה יקרה,
ועשו את מה שהם חיכו לעשות -
תפירת תיק! זו תפירת תיק מהסוג הבזוי ביותר,
שנובעת מנקמה, שנאה, ורגשות אפלים של מרמור.
הרי לא יעלה על הדעת שיהפכו אותי לשעיר לעזאזל,
כדי שבעלי השררה ייראו יותר טוב, והם יחזקו את תדמיתם החיובית
לכאורה.
הם הפושעים האמיתיים!
בוודאי - נזרוק את החלש והמסכן לבית-הכלא, כדי שנוכל לישון
יותר טוב בלילה.
הרי זה סיפור קפקאי!
אני קורא למושבעים ולבית-המשפט לא לתת יד לקרקס הזה.
אני חף מפשע!"
"הנאשם דיבר ללא זכות דיבור, ועל כן יואשם בהפרת הסדר
הציבורי,
בביזיון בית-המשפט, ובאנרכיה בזמן אכיפת הצדק,
מי בעד?" שאל השופט
כל המושבעים הרימו את ידם
"ומכיוון שהנאשם נמצא אשם בסעיפים אלה, הוא יאכל חרא לכל ימי
חייו עלי-אדמות!"
(חח חח חח, אה אה אה) |