|
הוא חי במגירה
כי למד
שלציפור הנפש
יש שידה של מגירות
ששם היא שומרת
את כול הזיכרונות
סוגרת פתחת
שמה מתחת דבר
דבר ועוד דבר
ממלת היא מגירות
מדי פעם פותחת
לדשדש בזיכרון
על השידה מונחת
קופסת התמונות
אותם היא שומרת
להראות לאחרות
לצידה אחת שנובחת
מפוצצת בסודות
אייתה נוספת אחת שצועקת
שם כול הבלהות
שם כבר אין מקום
אף המכסה נשבר לחתיכות
אין מקום לפרעות במגירות
שם שמורים הזיכרונות
בלי המלחמות
עוד קופסה היא פתחה
לכל הצררה שבדרכה
כי מגירות עוד יש ריקות
אבל הם רק לזיכרונות |
|
|
עזבתי את
הקיבוץ,
אני חיה בתל
אביב בהקפה.
ניסיתי למצוא
עבודה בסטיקייה
אבל
יותר משתלם
לנקות חדרי
מדרגות.
אני שונאת
תפוחים.
צאלה ביטון,
עוזבת קיבוץ. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.