עלי העץ כאחד נושרים,
כשרוח סתיו מרעידה ענפים.
האדמה משועבדת לגשמים
כשאת סדקיה הם ממלאים.
ואותי, אותי משעבד הזמן,
אך יום יבוא, ואברח מכאן.

האהבה מחפשת מקום חם,
קצת חדש וגם קצת ישן.
השנאה לא בוררת מקומה,
כל אשר יחפוץ יאחז בה.
ואני, אני לא בחרתי נתיב,
אני עדיין מתנדנד במקומי.

השקט ממלא את החלל
שבתוך הלב המפוצל.
בין קירות הבית הקר,
אם יש מקום חם.
כי אני עייפתי מלנוח,
עייפתי מלתהות ולברוח.

אי שם בחשכה הגדולה,
בלי קירות ללא מחשבה.
אהבה, התקומי לכבודי,
השנאה תמלא מקומי,
אם יש עוד מקום,
עוד ברירה, עוד בחירה.