הוא התכונן לעשות שבת אצל אחותו. התקלח, התלבש יפה, התבשם, מרח
ג'ל בשיער, ואפילו עשה קוקיות. אבל קרה לו מה שקורה לכל אחד
כמעט - הוא נתקל במציאות. בדרך על הכביש הראשי שדדו אותו שני
פושטקים, והפשיטו אותו מבגדיו, ופרעו את שערותיו, ושטפו אותו
מהבושם, ומרחו אותו בבוץ, וגם פרמו את הקוקיות שלו. הוא הגיע
לבית אחותו מסריח ופרוע ומלוכלך, והיא לא רצתה להכניס אותו.
"תראה איך אתה נראה, תריח איך אתה מריח, לא בבית שלי." וטרקה
את הדלת, וטרקה את הטלפון, והשאירה אותו בחוץ. הוא חזר הביתה
ברגל מרחק רב. בינתיים שני הפושטקים שהיו רעבים מאוד חשבו
להתארח אצל אותה אחת, אחותו של זה ששדדו. היא פתחה להם את
הדלת, והם התפארו בבגדים שגנבו מאחיה, בשיער המסודר והבושם
שגזלו ממנו, בניקיון ששטפו ממנו, ובקוקיות ששזרו ממנו. "אתם
נראים מגניבים לאללה," התפעלה האישה, "בואו, היכנסו, זה יהיה
לי לכבוד רב לארח אתכם." והם ישבו לשולחן ואכלו אורז עם
צימוקים וספגטי עם גבינה, ושתו הרבה בירה. ואח שלה הגיע הביתה
רעב וצמא ומושפל, אכל פרוסת לחם, שתה כוס מים, התקלח והלך
לישון. צלצול טלפון העיר אותו אחרי שעתיים, זו הייתה אחותו.
"מהההה... אתההההה... עושההההה....?" היא שאלה. "יישן," הוא
ענה. "כל הזמן אתה יישן," היא רטנה, "למה אתה לא מבקר אותי?"