מתעורר בבוקר וכבר ערב על הנשמה
דמדומים של אור כשהשמש כבר שקעה
בלון הליום פורח באוויר אל העננה הגבוהה
שקית ניילון שנראית כמו חיה סינתטית ברוח הקלה
הרבה אנשים אומרים לי לעצור,
אבל המילים נכתבות מעצמן
הרבה תהיות אם אני משוגע
"אולי הוא משוגע, אבל לא מסוכן"
גם אני יודע ללכת ברחוב,
וללקט אור ממנורות הרחוב
אבל אני אדם שחי בתוך בועה,
תודה לארקדי דוכין, אבל מחוץ לבועה יש מלחמה
מכונית גדולה שבטח היא מונית,
חולפת על כביש החנייה עם פקעת בלונים ענקיים על הראש
חתונה, יום-הולדת, או בת מצווה,
כל השמחות הופכות לזיכרון עם חיוך מריר
הוא מנסה לשבט אותי לאדם אחר,
מי שהייתי, מי שמעולם לא הייתי בו שלם
אני מסביר לו את ארנסט המינגווי ולב ברזל ולב חמאה
אני לא יודע אם הוא באמת מבין מילה
הילד שבר את האף,
מזכיר לי ששברתי את הלסת כשהייתי קטן
שיר יפה שעלה מהעבר מתנגן אצלי שוב-שוב,
מזכיר לי תחושה שעדיין לא נעלמה.