שלושים ושתיים נתיבות
חכמה שאין בה
מה שצופה ממני
ולא עלה בידי
עברו עלי


הזמן נספר ונקבץ
לכדי פרסונה נון גרטה
שבתוכה אני
משתמש לעתים
ביותר מדי מילים

פעם רוחמתי
היום אני אכזר
על עצמי
שלא הותרתי לי מאום
מתום ילדותי

ובגילי המופלג
טרם הפלגתי
אל כל הקצוות
שמהם קורצתי

אמי סרגה לי שמיכת
כוכבים שסיפרו מעשי
אבי שנשכח והלך
וצינה אחזתני בלילות
ובימים הקיציים

שלושים ושתים עברו עלי
וחלב תאנה
שבה כיסיתי מערומי
טרם יבש משפתי
וצורב לי

מה אשאיר אחרי
כלום על זאת ראוי
שאתן דעתי
עולם שנפרש לעתים
בזוי לעתים חלומי

משתוקק לשינה ערבה
לדעת נוחה ונחה
להפשיל מעלי השמיכה
עת בוקר מאיר
לשנתי השלושים ושלוש