עברו הימים, עברו הנשיקות התמימות. עכשיו אנחנו מזיינים זה לזו
לזה את הצורה. היא מכבה עליי בדלי סיגריות, ואני שורט בעורה
בסכין. היא גורמת לי להיות משוגע פרנואיד, ואני גורם לה להיות
זונה מסוממת שנותנת לכולם. חם לי ולה, חם לכל השכונה, חם לילד
בן ה-16 שהיא נותנת לו כל הזמן לראות אותה עירומה "בלי כוונה"
כאילו היא לא יודעת. חם לי בראש מהנייס גאי שמבשל לי את המוח
כאילו תקעו אותו לתנור אפייה. עירומה ובשלה, על עגיל בפטמה,
משחקת עם עצמה כשאני מחפש בקריז איפה החומר המזוין שהיא שכחה
איפה שמה. ציורים על הקירות של ערבוב צבעים נוסח ואן-גוך,
והשפרצות צבעים נוסח פולוק. פעם עוד הייתי מעשן בפומית עם
פילטר, היום אני מוצץ את הסיגריה בלי פילטר של ספוג אפילו,
והניקוטין זורם לי לגרון ולתוך הדם ממש בנוזל חום-אדמדם בטעם
של קרמל. השעות הרגילות בשעון הוחלפו בשינויי תנוחות וצרחות של
"מוזיקה" ומירוק הנפש והגוף עד שדבר לא נשאר מלבד צרחה של
שוטים. וכשאני מחטט בפחי הזבל למצוא לה זהב ויהלומים, אני מוצא
תחתוני נשים, וסכיני תער חלודים של גברים, ובקבוקי בשמים
מסריחים. ציפורניים חדות, אוזניים זקופות, עיניים רושפות. אני
מפחד מהמצב שנשתגע, אני או היא, ונזריק לתוך גלגל העין, כי לא
יישארו חתיכות עור חשוף להחדיר אליהם את המחט. היא תפסה גור
כלבים פינצ'ר קטן והזריקה לו סם, הוא השתגע, היה מצחיק לראות
וגם מפחיד, איך הוא תוקף שיחים ואבנים כאילו היו מפלצות. בסוף
הכלב הזה הגיע אחד בריון חמום מוח, והפך אותו לספוג של עיסה
בבעיטה ישירה וחזקה לכלוב הצלעות, לא נשאר ממנו כלום, רק
עיניים מתות מטורפות. עירומה בלי בגדים... עירומה בלי סמים...
לא יכול להיות מצב כזה. מזריקה אפילו למפשעה. הזדיינו, היינו
חרמנים רצח, אבל היא לא הייתה רטובה ולי לא עמד. רק דחפנו אחד
לשנייה לשני אצבעות לתחת כמו מפגרים בשכל. ניסיתי לשטוף את
מברשת השיער שלה עם סבון, והיא ניסתה לשטוף את הסבון שלי עם
סבון. אני יודע הכול. איך לוקח לבשר שעתיים להיות בגריל כי
התנור מקולקל, ועדיף כבר לעשות את הפיצה במיקרוגל, כי תנור
האפייה לא עובד.