כתוב, אמרת לי
ויצאתי אל הכביש, לבדי.
האספלט מתחבר לי לגעגוע.
נסעתי, לוגם את החשיכה,
שועט לעבר כיוון לא ברור.
נוסע, בלי לשאול לאן ומדוע.
אך מרגיש, חש בהיותך לידי,
גם בהיות המושב ריק,
מלווה אותי כדרכך, בדרכי.
וכתבתי, שעטתי קדימה,
במרוצת גלגלי מוחי הקודח,
עד מלאו שורותיי עבורך.
עתה קראי, היודעת אותי,
ואני, היודע את אהבתך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.