אני יודע, אין לך כרטיס,
והוא אמר, שאני צריך אחד
כדי להמשיך הלאה, ופיו התסיס,
זה לא נכון לנסוע כך לבד.

אני צריך את זה, להמשיך,
למשוך עוד רגע, לגזול מהנצחי,
די לי ברגע אחד נוסף אל תוך הקדרה להתיך
ויהיה לי זיכרון זהוב יפה על המדף שלי.

אתה לא תוכל להמשיך, אני מצטער.
ולמה? כי אין לך כרטיס, ידידי.
עשיתי כל מה שאני יכול, אין יותר.
ולמה? כי זה העולם- אכזרי.

שמעת פעם על מישהו שמצליח עם נוצות?
לא חושב שהיה אחד כזה, לבד מאחד-
אותו אדם, נביא כנראה, שעשה נפלאות-
ניצל את כוחו, עשה עבדים מזדנבים לעם מאוחד.

כן, נכון, הוא כבד פה וכבד לשון,
והיה לו אח אחד, בכור ממנו בשנים מספר,
אלוהים בטח בו באותה העת- המנהיג הראשון!
לפני שמת, עלה על ההר ונשא נאום לבבי ונהדר.

אז אל תהיה טיפש, אתה לא נביא,
לא מנהיג מגמגם, ולא אח בכור חלש אופי,
שמקים פסל חיה זהובה, שהעם את הזהב אליו הביא,
אתה לא כזה או השני! אתה אדם. ייחודי!

אני נשאר אני, ללא מטה שהופך נחש,
ואפילו תניני ייאור לא נדרשים להינגף מפניי.
אשרבט לי בקולמוס זעיר את חירות הנפש-
זו ששום דבר לא יכול למחות- אפילו לא אלוהיי.