"אבטיח ורוד-אדום על הסכיייין... אבטיח ורוד-אדום על
הסכיייין... רק לחתוך ולקחתתתתתת..."
"תגידי לו שיסתום, לפני שאני פותח לו את הגרון!"
"הלו! אבטיח! יש לי פה גבר עם טראומה! תשתיק את המילים שלך
על..."
"אבטיח ורוד-אדום על הסכייין... אבטיח ורוד-אדום על הסכייין...
רק לחתוך ולקחתתתתתת..."
"הוא לא סותם... לאן אתה הולך?!"
(יורד במדרגות ויוצא החוצה.) "אבטיח..." "מה?" "קח."
"הייייי... יא בנסונה-מאנייק.... סברת לי את הסיניים! סונה!"
(צועקת מלמעלה -) "אמרתי לך לשתוק, ככה זה כשלא מקשיבים!"
(עולה בחזרה ומנסה לישון.)
"אבטיא ברוד-אדו אל השקי... אבטיא ברוד-אדו אל השקי... כח לחתך
ולקקת..."
(בגן) "בא לי לחתוך מישהו..."
(מסתכל) "מה דעתך על זה?"
"הוא נראה בסדר."
"לא, לא נראה לי. תבקש ממנו סיגריה ותראה."
(קם והולך לאיש.) "יש לך סיגריה?"
"לא."
(עולה לו החום) "תביא סיגריה!"
"לא."
"מה לא?! מה לא?!" (דוקר אותו) "עכשיו אתה מתחרט שלא הבאת לי
סיגריה, אה? בן-זונה..."
(האיש -) "תראה מה עשית לי? למה, למה, למה? אין לי סיגריות!
אני בכלל לא מעשן!"
"אה. סליחה."
"עצור! סיסמית!"
אני מצטער, אבל אני לא מ-פה. אני רק עובר. יש אישה צעירה אחת
בוכה מרחק מאתיים קילומטר מ-פה בערך, ותוך פחות מ-שש שעות היא
תנסה להתאבד, ואולי גם תצליח. חשבתי ככה שאין לי הרבה מה
לעשות, אז למה לא לנסות להציל אותה מעצמה. חוץ-מזה, בדרך יש את
מסעדת הבשרים הכי טובה בארץ, וחשבתי לנסות אותה, לאכול איזה
קבבי-בבי שישקבב. את רוצה שאני אקנה גם לך מנה?
"סיסמית!"
אז אני אקנה לך בדרך חזרה, שלא יתקלקל בדרך, מי יודע כמה זמן
ייקח לי להציל את האישה המסכנה.