בלילה, לאורך הרחוב רוכב
פרש ותיק ובנו אותו הוא סוחב
מחזיקו חזק ביד מזיעה
השעה חצות כבר מגיעה.

׳בני, למה את עיניך אתה מכסה?׳
׳אבא, את שר העיר אתה לא רואה?
הוא חובש מגבעת, שיניו מבהיקות...׳
׳זו רק כרזה, שלט חוצות׳

׳בוא אליי ילד, בוא נשחק
אני איתך רק לבלות משתוקק
אתן לך כסף, סכומים עצומים!
ובממון שכזה תוכל לקנות ממתקים.׳

׳אבא, אבא! אתה לא שומע
מה שר העיר עכשיו לי מציע?׳
׳ילד שלי, אין מה לצרוח
אלו רק פיסות נייר שעפות ברוח.׳

׳ילד חמוד אתה לא מתפתה?
לבנותיי היפות לא תחכה?
שפתיהן אדומות, מבטן מהמם
ברוך חיבוקן לא תרצה להירדם?׳

אבא, אבא! אתה רואה אותן?
בנות שר העיר קוראות לי לחיקן!׳
׳ילד שלי, זאת רק אשליה
אלו בובות בחלון ראווה.׳

׳ילד חמוד, אוהב אותך תמיד
תראה, רק איתי יהיה לך עתיד׳
אבא, אבא! מראה נפלא
אני רואה את עצמי בבגדי אצולה!׳

האב דאג לבריאות ילדו
אבל אולי שגוי היה חששו?
הילד חזר לביתו שלם
רק על שינוי בעיניו האב השתומם.

אותו הילד, כבר לא צעיר
עזב את הכפר ועכשיו גר בעיר
לילותיו מלאים ביינות וזונות
מכור למרדף אחר כסף, מעמד ואשליות