יש לי פנים נטולות אב
ולב רחב כמו אמא
יש לי תודעה שרויה על הפנים
שנקנתה בייסורים

יש לי לב
שכמעט התפוצץ מכאב
והוא ניצל
רק בזכות היותו כל כך אוהב

יש לי עלבון - אדום ולבן
שאי אפשר למחוק
וגם קצת ירוק
שהופך לי את הבטן

לו רק יכולתי לאחוז בכתפיך
להחיש את פעמיך
כשקפאת על שמריך
ולא היה לך במי להאמין

העודך שם ילד?

אני קץ משנתי
נטול נשימה
שומע את לבך הולם בחשכה
אלוהים...
רוצה רק להירדם בחזרה
ואז..
מתוך ייאוש נולדה פתאום תקווה
כשכף ידי אחזה בכף ידך
ויחד את החושך צלחנו בבטחה.

רציתי להגיד לך ילד
אל תפחד
באתי ממרחק רב
להיות לך לאב.