יש רגעים שהעולם מתמוטט
וכל גופי סדקים סדקים
נפערים
מאיימים לפרק אותי לאלפי חתיכות
קטנות קטנות
ואני מדמיינת את ידיך
אוספות אותי
חתיכה אחרי חתיכה
מרכיבות אותי מחדש
והרוך שבהם
מצליח לסדר לי את המחשבות
בספרייה הגדולה והמבולגנת
שנמצאת לי בראש
אתה מרים זיכרון אחרי זיכרון
מהרצפה שבחדר
ועל דלת הכניסה כתוב שמך
וכל החדר אנשים
מתרוצצים במהירות
מרסקים לי זיכרונות
ברגליהם הכבדות
ואין מי שיעצור
אין מי שישתיק
אז אני נושמת עמוק
מכבה את האור
וסוגרת את הדלת עם השם שלך
בתקווה לא לחזור
להיזכר בך.