גלים של תכלת אפפוני,
כתכול ים ושמיים,
כחרוזים שחולים בחוט,
ורטט עד קצוות ציפורניים.
ושוב, בלי אבל ובלי למה,
נצמדות העיניים,
במבט עורג, כמיהה
בשניים, מה יום מיומיים.
תום השבוע, חולפים הימים,
הזמן ממהר, כמו שד אחזו,
עצור נא רוח עִוְועים.
וּתכלת בעיניי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.