כל בוקר פתחנו בהורה סוערת...
"אני קם, משתין, שוטף ידיים, מדליק סיגריה,
שותה כוס וודקה עם תמרים, פותח את הדלת,
ורוקד.
רק ככה אני מצליח לפתוח את היום."
כל בוקר אני אומר להם -
אם לא תרקדו - לא תרקדו,
כאילו, איך אתם יכולים לרקוד, אם אתם לא רוקדים?
זה כמו צייר שרוצה לצייר בלי לצייר
או כמו תלמיד שרוצה ללמוד בלי ללמוד
אבל זו הדוגמה החביבה עליי -
סופר שרוצה להיות סופר בלי לכתוב,
כאילו... חחח... מה?
אז אם אתם רוצים לרקוד, יש רק דרך אחת לעשות את זה -
פשוט לרקוד!
"ואם אין לנו כוח לרקוד? או שאנחנו לא רוצים?"
בתי הקברות מלאים באנשים שלא רקדו
אתם מבינים... לחיים יש מנגינה
יש הרבה מנגינות, אינסוף מנגינות, אבל תמיד יש לפחות אחת
מנגינה יש בשביל לרקוד, ואם לא רוקדים, נופלים
אתה חייב שתהיה לך לפחות מנגינה אחת,
צריך משהו לרקוד אתו
לא מוצאת חן בעינייך המנגינה? תחליף
ואז הריקוד יהיה אחר, כן
מנגינה לבוקר, מנגינה לאחר-כך,
מנגינה לאחרי זה, ומנגינה לעוד מעט
לכל דבר יש מנגינה, אתה צריך להיות פאקינג די-ג'יי עולמי!