"אם אתה הולך אז קח אותי איתך", תמיד הפצרתי בך.
דודי שלי איך פתאום נעלמת לי.
שיערך הבהיר ועינך הכחולות בליבי הן חרוטים.
כמה יפה היית, רם, חיוך עדין...טיפה ביישן.
אני זוכרת כמה אהבה הייתה בך, תמיד נתת בלי סוף לא דרשת דבר
בתמורה,
לכולם הושטת יד לעזרה.
אני אהבתי אותך, אוהבת, תמיד אוהב.
ביום מותך חלמתי חלום כשהלכתי לישון,
אתה עומד בנתב"ג - מהודר, מהוסס.
מזוודה לצידך ואני אוחזת בידך, מבקשת לבוא איתך.
אתה ענית בקול נעים ורך שאני לא יכולה, זה עדיין לא הזמן שלי,
חיבקת אותי ופסעת לכיוון המטוס.
מספר שעות אחרי שהתעוררתי המשטרה הגיע ועל מותך הודיע.
כתבתי לך מכתב, סיפרתי כמה אני כאובה, כמה רוצה אותך בחזרה,
כמה אני אוהבת אותך.
שנים הייתי בחדרך, מאזינה לקלטות שלך, מנסה להרגיש אותך, מנסה
לחלום אותך, מבקשת שתחזור.
שנים אני מרגישה את דמותך לצידי, שומר עליי ומציל אותי מעצמי.