אני רואה אותו כל בוקר, בדרך לגינה
הוא ממשמש את התפוזים
"כמה מהר הם גדלים," הוא אדם שמח,
"אני אוכל הרבה תפוזים,"
אני רואה אותו מדבר על שם ופה,
מדבר לעצים, לרמזורים,
לציפורים
אני רואה אותו מברך את עולמו,
"כל יום הוא חוויה, נס, פלא-פלאים,"
כל עץ מדבר וכל ציפור לוחשת,
"מה יש לך בכיס, אדון פיסטוק הנכבד?"
הוא צוחק, לעצמו, בשקט,
"חחח... את השמש, יקרים, את השמש,"
כל יום הוא מוזג מיץ שמש לעיניו,
ומזהיב את תלתליו
"הלילה נדבר על מה שיש," הוא נואם לכוכבים,
"על מה נדבר הלילה?" שואלים הכוכבים
"על אור הכוכבים,"
"דבר ראשון..." הוא משאיר אותם במתח,
"אתם גדולים! כוכבים שלי קטנים מנצנצים..."