שחיתי באי וודאות וצללתי לתוך הכאב והבדידות שהותיר בי העבר.
חייתי בחוסר סיפוק ופקפקתי בעצמי וביכולות שלי.
הפסקתי להנות מהדברים הקטנים; משב הרוח, הריח שאחרי הגשם,
זריחת השמש, השמיים, העצים...
יצאתי למסע של התבוננות עצמית וגילוי האהבה.
גיליתי שכשאתה פתוח לאהוב ולהיות נאהב אתה מתמלא באהבה מבפנים
ומבחוץ.
חוש ההרפתקאות והאומץ שבו אליי, טיילתי וסמכתי על עצמי
והסובבים אותי.
נהניתי, נהניתי מכל שניה.
איפשרתי לעצמי להוריד את המסכות והאיפור, לעמוד חשופה מול
העולם ללא פחד שאעמוד למשפט או ללעג.
הרגשתי כל רגע במסע, חייתי אותו במלואו ואימצתי לחיקי את הרע
ואת הטוב.