תועה במסדרונות הזיכרון
נעצר מול דלתות השיכחה
ונתקע בדרכים ללא מוצא.
מוקף בזרים שאולי פעם ראיתי
ואולי לא.
מחכה לאבא ואימא
אבל הזרים אומרים
שהורי מתו מזמן.
זאת שהגישה לי אוכל
אומרת שהיא אשתי,
אחרים קוראים לי "אבא".
לא מכיר.
גם אני רוצה לצאת לחופש
מכאן, מהמקום שהזרים אומרים
שהוא ביתי.
למה הורי לא באים?
ואיך אשמור על המילים?
וכך אני מרחף לבדי
בעולם,
מנוכר,
לא מוכר.
מצב אכזר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.