עידית צור / כשהייתי קטנה |
פעם כשהייתי קטנה הוצאתי חֲצִי לֶחִי לשרה'לה השמנה והתחבאתי מאימא שלה מאחורי הדלת - בפינה. לאורי על הראש הורדתי לבנה כי רצה לשחק עם ילדה של שכנה. ואימא אמרה: מיד צורחת פותח פֶּה גדול לבלוע כל מה שרוצה. ואבא אמר: לא מחכה לקבל אהבה לוקחת בכל פֶּה ועם כל הנשמה. ואחותי הגדולה דפקה את הראש בקיר: רק פֶּה מזילה, בובות מדברות עומדות בשורה, אופניים כחולים ושאר הבכורה. והיום, אחרי אין סוף שנה, אני רק אומרת בלבי: "פעם כשהייתי קטנה" ולא לוקחת אפילו אצבע לַפֶּה, סתם בוכה. פעם כשהייתי קטנה לא ויתרתי על אף נעל של בובה. מרץ 1988 |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|