י. ג'ונס / על הידיים |
זו לא הייתה תחילת הדרך,אפילו לא אמצעה.
אנשים נעלמו, והופיעו בחלומות,
לפעמים אמרו מילות תודה ולפעמים מילות אהבה.
כל העצב נשכח ולפתע שוב הופיע,
בחום הכבד הדמעות החלו לצרוב ולהמליח את שפתיי,
הבטתי אל הדשא הצהוב ולא יכולתי לדעת כי לעולם לא ניפרד באמת.
ואילו יכולתי, לא הייתי יודעת מה לומר הרי,
הדברים היו קצרים מאוד,
הייתי הרבה על הידיים ורציתי לתמיד,
אבל כבר היה כבד מידי, אז החלתי ללכת לבד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|