כיצד נדע
אם הגשם שירד
לאחר
שבעים שנה
ידו במצחנו
באותיות קידוש לבנה
מטבעו של ענן
או
שידו של חוני המעגל
היתה במעל
אלצה אל לברוא
טל ומטר.

איך נדע
אם שם נכתבה
אגדה
פרי דמיונו
של
סופר רב מילים
או
מציאות רבת פעלים
אשר חוני המעגל
בראה?

לנו נותרה אמונה
באבני בזלת.
אמונתנו בזולת
אובדת
אמונתנו בעצמנו
דועכת
מבוקר לערב
או
שמא להפך
אי שם באופק
נשבע
נשביע
שבע
אין בכוחנו לצור
מעגל
רק להמתין בדרך
בלית בררה
שבעים שנה
כחוני.

השראתנו לברוא אמונה
מעל
לדמיוננו נמצאה
יתומה
אין אשר ילדה
ערומה בגן עדן
כל שנותרה היא
אמונה חשופה
ממלבושיה
שעברה מפה לאוזן
שלא אבדה
בדרך
למערתו של חוני המעגל.

יש לנו אמונה
שקבלנו
מהורינו שקבלו
מהוריהם מולידם
או
מאמצם
שנוריש לבנינו
שיורישו לנכדינו
פרי בטנם
או
אסופם
כמו המילים שנאספות בידו
של משורר
שלא ראה
שלא שמע
שלא דיבר עם האגדה
ולא סימן מעגל סביבו
כחוני.

וכבר שכחנו על מה
הייתה אמונתנו
לפני שחיינו וזכרוננו
ירדו לתהום
הנשיה
עוד נצעיד רגלינו
במעלה רחוב
אשר במאמץ אחרון של
עינינו
בעיירה שכוחת אל
שמו יופי לפנינו -
מעלה חוני המעגל.