ללכת לישון, לסגור את הדלת.
דלת מתנדנדת.
הדלת נפתחה, קמתי וסגרתי את הדלת.
נשכבתי במיטה,
הדלת שוב נפתחה, קמתי וטרקתי את הדלת.
חזרתי למיטה.
הדלת בשלה, הרעישה,  
בראשי המחשבה רק שלא אצטרך שוב לקום מהמיטה.
הדלת כבר איננה סגורה, קמתי מהמיטה, סגרתי אותה חרש.
התכסיתי בשמיכה, הדלת סגורה.
חשתי תחושת צמא, קמתי פתחתי את הדלת,
שתיתי כוס מים.
שבתי לחדר השינה, סגרתי את הדלת.
חלפו מספר רגעים, הדלת נפתחה.
קמתי, משכתי בידית עד שהדלת התאחדה עם מעצור הדלת.
ידית הדלת נותרה בידי."לעזאזל", קראתי.
מחר אצטרך לתקן את הדלת.
דלת בעייתית.
זוהי בסך הכל דלת,
אך אף שינוי קטן וזמני בהרגלי היומיום, יכול להשפיע על יום
המחרת.
ניסיתי להירדם, הרהרתי בכך שמי שלא יודע להעריך את הדברים
הקטנים,
לא יידע להעריך את הדברים הגדולים.
לקח לי זמן עד שלבסוף נרדמתי,
הכל בגלל, הדלת.